הלב שלי.

הסיפוק שחוויתי מלא להגיב

להודעה ששלח

ההתמכרות להרגשה הרגעית, ה"נעימה" 

ש"הנה, הוא חשב עליי" 

נקודה של תקווה מזוייפת

חיוך בלתי נשלט

כל אלה התחלפו דיי מהר

באמת הכואבת, המרה

בהבנה שלא,

הוא לא חשב עליי

הוא ממשיך לפזר

פירורים, שקרים

נסיון נוסף לחזק את האגו שלו

את הרגשת העליונות עליי

כי הוא יודע

הוא מרגיש אותי

מרחוק

מבעד למסך

כזאת אני, שקופה

חלשה, חסרת עמוד שדרה

ואני מנסה

להרים את הראש

להתחזק

להעביר את התחושה

שלא, כבר לא כזאת

חלשה ורופסת

כזאת אני

ספק סמרטוטה

ספק גיבורה

אבל מה שבטוח

מטומטמת.