אני מספרת לעצמי
כל יום מחדש
כל תקופה מחדש
פעם תקופה קצרה יותר
או ארוכה פחות
שאני חזקה
שאני עוברת את זה
מתרגלת להיות בלעדיו
בלי הדייר של הלב
להיות עם (כי הוא שם)
להרגיש בלי (כי לא באמת)
ואז הוא כותב
בדיוק את המילים
שהוא יודע לכתוב
שואל את השאלות
שהוא יודע לשאול
מלטף את הלב הפצוע שלי
והליטוף כלכך כלכך נעים
ולמחרת שוב
שיחה שמתפרסת
על כמעט חצי יממה
שיחה על הכל
ועל כלום
כנות מתפרצת
בלי היסוסים
בלי מחסומים
השיחה זורמת
המילים פשוט נכתבות
סוג של שיח
שאין לי, אין לו
עם אף אחד אחר
זה מה שיפה בנו
זה מה שמכאיב
זה מה שגומר
ה "היי" הזה שאני חווה
הוא זמני, רגעי
יגיע הדרופ
יגיע הבכי
לא כי הדייר של הלב
לא בסדר
כי אני לא מצליחה
לווסת את הצורך
את הרצון שהוא תמיד יהיה שם
כמו שהיה אתמול
כמו שהיינו אז.
"היא כותבת לי שורות קצרות
ואני, אני עונה במגילות
המחוות שלה מאופקות
ושלי עולות על גדותיהן
היא מזמינה אותי לארוחת בוקר
אני מזמין אותה לחנוכת בית
היא אף פעם לא תהיה שלי
אולי תהיה קצת לידי
וגם זה לא בטוח
כמה מתוק ומריר הכאב
רק בגללו אני מוכן להתאהב
בעיניים בורקות בחיוך רעב
אני רוקד את הריקוד המוזר של הלב
כל היום אני הולך ונזכר
ברחובות של פאריז ואיך היה לנו קר
התחבקנו דקות ארוכות מתוקות
התעוררתי ושוב זה נגמר
אבל היום
היום אני יוצא
היום אני עושה מעשה
מישהו זרק לי גלגל הצלה
ואמר אהבה זה דבר מדבק
כמה מתוק ומריר הכאב
רק בגללו אני מוכן להתאהב
בעיניים בורקות בחיוך רעב
אני רוקד את הריקוד המוזר של הלב
כמה מתוק ומריר הכאב
רק בגללו אני מוכן להתאהב
בעיניים בורקות בחיוך רעב
אני רוקד את הריקוד המוזר של הלב
היא כותבת לי שורות קצרות
ואני, אני עונה במגילות
המחוות שלה מאופקות
ושלי עולות על גדותיהן
היא מזמינה אותי להזהר
אני מזמין אותה להשאר
היא מגיעה בשעה המדויקת
ולרגע הכל מתאפשר
כמה מתוק ומריר הכאב
רק בגללו אני מוכן להתאהב
בעיניים בורקות בחיוך רעב
אני רוקד את הריקוד המוזר של הלב
כמה מתוק ומריר הכאב
רק בגללו אני מוכן להתאהב
בעיניים בורקות בחיוך רעב
אני רוקד את הריקוד המוזר של הלב"