הייתה הופעה ווואווו
היה היסטרי
עפתי עם המוסיקה
רקדתי, שרתי
היה לי מדהים
הוא נתן עבודה שם
על הבמה
הדייר של הלב
ראה אותי בקהל
וגם דיברנו שייתכן ואגיע
ביקש שאעדכן אבל לא אמרתי כלום.
כשהסתיימה ההופעה, עמדתי בצד
רציתי לראות אם מחפש אותי
ואז שומעת מישהו שואל: "את מי אתה מחפש?"
והדייר עונה לו: " את חברה שלי" ואז ניגשתי
הוא חייך כשראה אותי
ניגש אליי, חיבק חיבוק קליל
ספק קריר
והיה לא נינוח, לא רגוע
כל הזמן כאילו בדק אם מישהו
מסתכל
אמר שרוצה ללכת לעשן מאחורי הקלעים
הצעתי לבוא והוא סירב
אמר שיידבר איתי מחר והלך.
זה היה כמו אגרוף לבטן
אבל אחד כזה שבא בול בזמן ובעוצמה
שוב אני מקבלת את התחושה
שהוא מתבייש בי, נבוך ממני
לא נוח לו ליידי, פיזית, זה ניכר
כאילו כתוב לנו על המצח
שמצצתי לו ושהוא מת על הציצים שלי
אני לא איזה כוסית על
או בכלל
אבל אני גם לא מפלצת
שמביך שייראו אותך ליידי.
אי אפשר להיות אחד בפה
ואחד במקלדת
לכתוב לי שאני החברה הכי טובה שלו
אשת סוד
שהוא מת עליי
רק מסתבר שזה תקף רק בהודעות.
על המציאות זה לא חל, ה"מת עלייך".
כתבתי לו:
"נתחיל בטוב.
היה מ ע ו ל ה! מזמן לא ראיתי ושמעתי את *** ככה. וגם אתה היית בסדר.
אולי (סביר להניח שזאת אני) אבל נראה שעדיף שלא אגש יותר אחרי הופעות. מוצאת את עצמי מחכה לפגוש אותך ואז מקבלת חיבוק קר, ניפנוף, ספק מבוכה שלך וזה לא כיף. אני מתה לפגוש אותך מחוץ להופעות אבל אתה בורח ומתחמק אז לפחות בהופעות, קיוויתי שתגרום לי להרגיש כמו החברה הכלכך טובה שאתה אומר שאני. אין דרמה, פשוט ככה מרגישה והכל בסדר, נשאיר את זה כאן, תכתוב לי מחר כשתוכל? או שנעשה ברוגז?"
ענה לי: "מחר, לא לבד".
כשסיפרתי לחברה שלי היא שאלה אותי: "מה המטרה"?
עניתי לה: לא רוצה לראות אותו יותר. טוב לי ככה, בהודעות זה זורם וכיף וקליל ואני עכשיו קיבלתי החלטה. לא שאלתי, עדכנתי
היא ביקשה ממני שאם באמת קיבלתי החלטה, זה אומר שעומדת בה. ואין לי זכות להתייסר ולייסר את עצמי ולהתלונן ( דיי בחייאת, כמה אפשר) על זה.
קיבלתי והסכמתי.
אז לפחות בהרגשה שלי
לקחתי את הכדור ליידים
מקווה שעשיתי טוב.