הלב שלי.

היום זה היום חופש האחרון

מיום ראשון

פול טיים ג'וב

חדש, שונה, זר

מתחילה מאפס

חובת ההוכחה שוב בתוקף

והיא כולה עליי

מהטופ הגעתי לבאטם

אין לי יותר פריבילגיות

אין יותר מעמד

אין יותר "טוש" כשם דבר

והייתי..שם הייתי דבר

ועכשיו? אני כלום

אפסה קטנה שמחכים שתיפול

היום זה היה היום האחרון

של שקט

של זמן שלי עם עצמי

ופתאום משום מקום

התחיל לחץ בחזה

התקשתי לנשום

ופרצתי בבכי

בכי שכאב בבטן

בכי שהשאיר אותי בלי אוויר

בלי קול

ניסיתי לצרוח

אבל לא הוצאתי הגה

הדמעות זלגו, זרמו

הרטיבו את הכרית

ואני מרגישה את הדופק עולה

חם לי

רע לי

איך הגעתי לכאן

למה אני לא מצליחה להתרומם

לקחת את המצב כהזדמנות

לפרוח, לגדול, להתפתח

כבר הפסקתי להאמין לשקרים של עצמי

אני מדחיקה

כזאת אני

אבל בסוף

הנפש עולה על גדותיה

להיות או לחדול