הלב שלי.

זה בא בגלים

מכה בי

כמו אגרוף בבטן

כמו כף יד שאוחזת

בצוואר שלי בחוזקה

עד שלא נכנס או יוצא אוויר

הדמעות מציפות את העיניים

והריי, אסור להן לזלוג

משתדלת לשמור על הבעת הפנים

על שפת הגוף

זה הכל בראש שלי

מבפנים סופת טורנדו

שמכלה אותי

אבל מבחוץ

הכל שקט ורגיל

זו תופעת לוואי

זה חלק מהתהליך

ההשלכות של ההחלטה

שקיבלתי על עצמי

על המעשה שהעזתי לעשות

לא לפתוח הודעה ממנו

יותר משבוע עבר

ואני עדיין תוהה

אם הכאב יחלוף

מה יישאר אחרי הסערה 

מי אהיה

מי אני עכשיו