מיומנה של אמא

בין אם אתם בזוגיות טובה כיום או אם הייתם בזוגיות בעבר אשמח לדעת

מה היה בבת הזוג שגרם לכם לבחור או לרצות להיות איתה בזוגיות ?

זה מן הסתם יכול להיות כמה דברים אבל אשמח לשמוע את התכונות או הסיבות העיקריות. 

לא היה פה ציצי

המשכנו לדבר וכל היום הוא עשה לי טיזינג מטורף. 

הפצצה המתקתקת על שבעת אלפים.

שמרתי על קור רוח ולא התלהבתי יותר מידי למרות שנורא רציתי תשומת לב וקצת חום.

באיזה שהוא שלב שיתפתי אותו שאני צריכה לטבול במקווה ולהפתעתי למרות

שהוא חרדי לשעבר הוא ממש תמך ועודד אותי לעשות מה שטוב לי.

ככל שהשיחה התקדמה והיה לי ברור שניפגש הצבתי לו את הגבולות שלי להערב,

הייתי מאוד כנה וישירה בדיוק כמו שאני תמיד והוא מאוד העריך את זה .

התגובות שלו לאמת שלי משרות על ביטחון וגורמות לי לשחרור. 

הייתה לנו שיחת הקלטות בוואטסאפ מאוד חמה למרות שאני צחקתי ממבוכה

רוב הזמן ולא יכולתי להוציא מהפה את מה שחשבתי והרגשתי באותם רגעים. 

אני גיבורה גדולה תחת המקלדת אבל בשיחה אני ממש ביישנית ומובכת. 

יש דברים שלא נעלמים כמו היכולת של המוח שלי לחשוב שזה לא צנוע לדבר ככה

או לא יאה לאישה לומר דברים כאלה. 

לשמחתי הוא ממש יכול להבין כי הוא גם מגיע ממקום כזה. 

השכבתי את הבת שלי והלכתי להתקלח ולהתארגן.

מלא זמן לא התגלחתי למטה כי לא היה אף אחד בין רגליי. דווקא הידיעה שאני לא מגולחת שומרת עליי ומונעת ממני להגיע לסיטואציה אינטימית עם גבר.

החוסר ביטחון לגבי הנראות של הגוף שלי גוברת על כל חרמנות ותאוות.

אז התגלחתי והתארגנתי למקווה, הפעם לא היה לי זמן להרחיק לכת למקווה החדש

והמושקע אז טבלתי פה בשכונה ליד איפה שלא מכירים אותי ולא יודעים שאני גרושה.

קניתי בירות ושטויות. חזרתי הביתה התבשמתי ולבשתי חזייה אדומה וחוטיני לבן כיאה

לאישה טהורה סוף סוף.

אבל לצערי אחרי כל הטיזינג המטורף שלו בסוף לא היה לו רכב להגיע אליי.

אז נשארתי עם הזין ביד בתכלס.

העברתי את הערב לבדי.

במקרה ראיתי שהוא מחובר בקיופיד.

אז ביי שלום ולא להתראות.

בזבוז של גילוח *** 

שוב הסיפורים שלי נגמרים בכך שאני משקיעה ונותנת מעצמי ואף אחד לא מעריך את 

זה. אני לא יודעת לזייף.

אולי אני סוג של מרי פופינס של גברים וניליים. 

לא יודעת לזרוק זין. 

אבל מזיינת נדיר 😂

תחושת מחנק בגרון. העיניים שורפות מדמעות. הגוף נח במאוזן על המיטה, אבל שום דבר בו לא מרגיש מנוחה. סערת רגשות שמתחוללת מבפנים. כאב שנאגר שמחכה ללילה כדי להתפרץ החוצה.

הרי אם הכאב יגיע בבוקר לא אוכל לקום מהמיטה. שוב אאכזב את עצמי, את העולם, אותה.

אני לא מאפשרת לזה לקרות, אני מדחיקה כל היום. עד שאי אפשר להחזיק. עד שזה מתפרץ בתוכי כמו הר געש רדום שלא התפוצץ במשך אלפי שנים.

בכל זאת איני מאפשרת לעצמי לשחרר הכל. הפחד להרגיש את כל הרגשות האלה מתעלה על הרצון לפרוק. כי אם ארגיש אז מה יישאר ממני. רסיסים של בת אדם. אוסף של חלקי שברים שאינו ניתן לחיבור.

האם יישארו בי חלקים שרוצים לחיות?

האם אוכל להמשיך להתקיים?

האם אהיה בנסיגה בלתי ניתנת לעצירה?

השאלות הללו מקננות בתוכי. הן דוגרות לי בבטן ולא נותנות לי מנוחה.

אני קמה איתן באמצע הלילה. אני סוחבת אותן עד הבוקר. עד השעה 6:20 בה אני צריכה לקום.

אני שמה הכל בצד. אני לוקחת את הפרצוף השמח שלי ומלבישה על הפנים העייפות. פרצוף של הכל בסדר איתי. מוודא טוב טוב ששום דבר לא חודר את השיריון הזה.

הפרצוף הזה הוא גם הטייס האוטומטי שלי. כשאני לובשת אותו הוא מאפשר לי לקום, להתלבש, להתארגן, להתאפר, להעיר אותה בחיוך, ליטול לה ידיים, לברך, להלביש,לסרק,לעשות תסרוקת לגן, להכין אוכל, לנסוע עד פתח הכיתה בגן ולהיפרד בחיוך.

אחר כך הפרצוף השמח ממשיך ומלווה אותי לאורך היום. הופך את החיים לשגרה משעממת. סוחב איתי את היום. אסופה, מורמת, מחזיקה חזק את כל הרגשות בתוכי, מרוכזת, מתפקדת, שומרת על ארשת פנים נינוחה. כשאני עסוקה אף מחשבה לא יכולה להפריע לי. להסיט אותי מהנתיב. אשה חזקה. אמא לביאה. המדריכת הורים אומרת לי. אבל אני יודעת את האמת. אני לא חזקה ולא לביאה. אני מחזיקה. חזק חזק עד סוף היום. אני מחזיקה את עצמי כשהיא מתנהגת אחרת. אני מחזיקה את עצמי שאני מרגישה שהסדקים מגיעים. עד סוף היום. עד הערב. אחרי המקלחת, ארוחה, השכבה, סיפור, יד ימין על העיניים.

זה נגמר. אני מסירה את האיפור,הבגדים, יחד עם הפרצוף השמח, המתמודד, המחזיק.

באותם רגעים הבטן שלי מרגישה כמו סוכריית מנטוס בקולה. כל הגזים מבעבעים ועומדים להתפוצץ.

המחנק מגיע, הדמעות עולות, הפחד להישאר לבד. השקט המצמרר שמזכיר לי כל הזמן שאין לי חבר. אין לי עם מי לדבר. ברגעים אלה אני פונה למי שאמר והיה העולם. הדופק מואץ. הבטן מתהפכת. כאן מותר להגיד הכל. אתה שומע ורואה תמיד. היה הווה ויהיה.

אני מאפשרת למחשבות להגיע, רסיסים של אישה.

עד הבוקר לאחר מכן, בו צריך לקום ב6:20 וללבוש את הפרצוף השמח.

אני מרגישה את השפתיים שלו נצמדות אל פי. השפה התחתונה שלו בשרנית ועבה, אני מוצצת אותה בין שפתיי ונושכת קלות, הוא מגביר את הקצב של הנשיקה. תופס את העורף שלי ומצמיד אותי קרוב יותר אליו. הוא משמיע קול של טורף כאילו עוד רגע יבלע אותי. אני נרעדת ומתרגשת. אני מרגישה את הלהט שיש בו. פצצה מתקתקת כך קראנו לזה. הוא מאוד נמשך אליי ואי אפשר לפספס את זה. גופו נוטה כלפיי. ידיו מחפשות לאחוז בי. אנחנו ממשיכים לדבר. השיחה בינינו אמיתית ופתוחה. אני מלטפת את ידו והוא מצטמרר למולי. אני מסתכלת עליו ואני רואה את טיפות הזיעה על מצחו. לא היה שום מקום פתוח אז ישבנו בפארק לשתות בירה. זה הזכיר לי את הדייטים של הדוסים שהייתי יוצאת אליהם הרבה. אבל חוץ מהפארק והילדים החרדים מסביב, שום דבר לא היה דומה לדייטים האלו.

השחרור שיש בינינו, הצחוק, היכולת שלי להיות פתוחה. לספר על עצמי בכנות ולשתף. הדרך שלנו לתקשר בצורה חופשית. הדרך שבה אני מודעת לעצמי ולצרכים שלי ומצליחה לדבר אותם. הלבוש שלי. הזקן והשיער המגולח שלו.

הכל אחר.

אחר טוב. נעים. מרגש. מחבר. אמיתי.

מידי פעם הוא רוכן לעברי. גונב עוד נשיקה. אני נהנית מהמגע. מתשומת הלב. השפתיים שלו רוצות עוד ואני מנסה להאט את הקצב. הוא מבחין בכך, מסתנכרן עם הקצב שלי. אני לא רוצה לפתוח פה משהו שלא אוכל לסגור. אני נלחמת ברצון שלי להתיישב עליו על הספסל ולנשק אותו כמו שאני אוהבת.

כבר מאוחר. סיגריה אחרונה. אנחנו נכנסים לרכב בחזרה. אני מסתכלת עליו, הוא ניגש לחבק אותי. היד שלו מונחת על הלחי שלי. היד השנייה מלטפת את גבי. אני מחבקת אותו בחזרה.

אני מכתיבה את הקצב. נהנית מכל רגע שהשפתיים שלנו נפגשות. כמו רוקדות איזה ריקוד סמבה מגניב כזה. הנשיקה מתלהטת. הגופים נצמדים עוד יותר  למרות תיבת ההילוכים. הוא משמיע קולות עונג. מגרגר בגרונו. ״איזה ריח נעים יש לך״ הוא לוחש לי תוך כדי שמנשק את אפי.

אני מרגישה את הלשון שלו נעימה בתוך פי.

את השפה התחתונה שלו יונקת את השפתיים שלי.

הוא משמיע קול נוהם.גונח.

״בא לי לאנוס אותך״ הוא אומר.

בום.

פתאום קפואה.

ברגע אחד חושך.

פעימות הלב שלי מתגברות.

מרגישה זיעה קרה במצח.

האוזניים מסרבות להאמין שזה מה שהוא אמר.

״סליחה״ הוא מיד אומר כשהוא מביט בי.

אני נהיית חיוורת. מעט רועדת. אני חוגרת את החגורה ומתחילה לנסוע.

״אולי תעצרי רגע ותירגעי. אני יכול לצאת אם את רוצה.״

אני עוצרת את הרכב בחנייה.

אני לא בטוחה מה נמצא מולי.

״לא אומרים לי את המילה הזאת.״

״אני יודע, אני מצטער כל כך.״

אני נזכרת בשיחה שלנו מקודם. שיתפתי אותו שעברתי התעללות מינית. הוא הניח את ידו על ידי, הסתכל אליי באמפתיה. הרגשתי שהוא איתי. ״אני מצטער שזה קרה לך״ הוא אמר.

״הכל טוב זה יעבור.״

אני אומרת ומתקשה להסתכל עליו.

אני מורידה אותו ליד הרכב שלו. הוא שוב מתנצל. הוא נושק לי בלחי ויוצא מן הרכב.

אני נושמת עמוק. מנסה להחזיר את החמצן לריאות. להחזיר את השפיות לשיגעון.

אני מוציאה סיגריה ומתחילה לנהוג חזרה הביתה.

אני מדברת עם אבא שלי. טעטע. אני כועסת עליו. אני כועסת על עצמי. אני מרגישה דפוקה. למה זה קורה לי. למה שמישהו בכלל ירצה לחיות עם כל התסביכים שלי. זה לא פייר. למה זה קרה לי. אני זועפת עליו שנתת לי את המציאות הזו.

טוב אז אני אהיה לבד. תגיד לי מה אתה רוצה ממני. אין לי כוחות להתמודד. אני בוכה וממשיכה לדבר איתו.

אני מנמיכה את המוזיקה. שואפת עוד שאכטה מהסיגריה, נשימה עמוקה.

אני מגיעה הביתה. משחררת את הבייביסיטר. הבת שלי נרדמה במיטה שלי אז אני נשארת בסלון. אני מסתובבת מצד לצד. לא מצליחה לישון. פותחת את הטלוויזיה, מנסה לראות משהו שיסיח את דעתי.

הייתי זקוקה לחיבוק. חם. אוהב. מכיל.

היום הוא מתרחק.

אני מבינה. לא מאשימה אותו לרגע.

אני מבהירה לו שאני יודעת שלא התכוון. שהחמש דקות האחרונות לא משקפות את הדייט שלנו.

זה ככה זה. זה דפוק. זה לא יעזוב אותי. אני יודעת.

חייבת להתמודד עם כל השדים שלי בבת אחת.

אין ברירה.

אף אחד לא שאל אותך אז וגם עכשיו אף אחד לא שואל.

איזה כיף שלא צריך לנסוע שעה וחצי הלוך חזור כדי להשתתף בערב

מושקע בטירוף מלא בשליטה נשית ונשים מהממות אחת אחת. 

אני אהיה שם 

כבר מדגדג לי באצבעות 😈

הרשמה לפמ(ד)רום

מקשה עליי להתחיל את היום 

בסוף זרמתי עם הצבע שהמניקוריסטית הציעה

היום עשיתי הפסק טהרה

אין לי למי לומר את זה ואין לי מישהו שיתרגש מזה

אז אני משתפת פה ונזכרת ברגעים שזה היה חשוב מאוד

שזה היה יום מלא בציפייה עד השקיעה

חשוב לי רגשית, נפשית, גופנית, מינית, הלכתית

רגעים שהיה מי שיחכה לי או לפחות היה אמור להיות מי שיחכה, ישתוקק, יכסוף אליי 

במיוחד עכשיו כשאני מרגישה את החוסר התהומי בתוכי

עדיין הגעגוע למגע, לתשוקה, לאינטימיות

בוער בי מאי פעם. 

בוקר אור,

אולי יש לכן

הצעות לצבע חדש לציפורניים ?

האם מדגדג לך כמוני ? 

האם אתה מרגיש נזקק ?

האם זה בוער בך ?

להרגיש צעצוע, חפץ, כלב

להיות כלי לסיפוק צרכים

מכונה משומנת היטב

מכוונת מטרה, ממלאת הוראות

האם כשאתה עוצם עיניים אתה נמצא למטה ?

משתוקק להיות שייך, ראוי

האם אתה יודע איך זה מרגיש לסגוד לגוף נשי ?

רגליים, ידיים, שדיים, שיער, המקדש הפרטי שלה.

מעריך, מכבד, קשוב, מרצה

האם אתה יודע את מקומך ? 

אתה נרגש, נסער, מתגעגע, לתחושת האופוריה הממכרת הזו 

של ההתמסרות, השחרור , ההרפיה. 

האם אתה רוצה להתמכר לריח, לקול, לשם, לגוף, לנפש שלה.

אינך יכול לחיות בלי זה. כל כוחות החיים שלך,

הדם שזורם למוח שלך ומשם לאיבר המין שלך מלא בחמצן, 

אך גם בצייתנות, כניעה והתמסרות, כי שם אתה מרגיש הכי הרבה חופש. 

כי אתה יודע בכל נים ונים בגופך שזה המקום הכי בטוח שלך. 

האם אתה נמצא שם ?

אז אולי לך אני מחכה.