מיומנה של אמא

בא לי חטיף חדש

לא טורטית

לא קסטה

לא טעמי

אולי במבה נוגט

אולי אני סתם רעבה

בעצם לא סתם, אני רעבה

אני מפנטזת כל היום 

אני בוערת מתשוקה

בא לי מישהו שיעמוד לו כל הדרך אליי

משקשק כל פעם למשמע קולי

שיטפטף כל היום בגללי

שיראה לי כל הזמן את הזקפה שיש לו מבעד למכנסיים

שאשלוט על האיבר שלו כמו ג׳ויסטיק 

מישהו שלא יוכל להסתכל לי בעיניים

משפיל מבט כמו גור מפוחד

בא לי מישהו להשתעשע איתו

להשתמש בו

להרגיש את הישבן הבתולי שלו שעדיין לא שיחקו איתו

חלק, רעב, שובב, מכשכש בזנב

להסתכל עליו מאונן כמו ילד נלהב

משפשף אותו בזמן שמסתכל עליי ואני מידי פעם יורקת עליו, נוגעת לא נוגעת

שיפלוט זרע עוד לפני שנתתי אישור לגמור

רועד מפחד וחסר אונים הוא ילקק הכל

בא לי לדחוף לו את התחתונים הרטובים שלי לפה

לתת לו להריח, לחקור , לגלות, לראות, להרגיש, ללמוד

את הדברים שמענגים אותי, את המגע שאני אוהבת,

את הנקודות שמרגשות אותי,

את הקולות שיוצאים ממני שאני גומרת.

שיהיו הסאונד הכי יפה שהאוזניים שלו שמעו.

בא לי לתת לו להסתכל עליי מענגת את עצמי

שוב ושוב ושוב עד שלא יוכל להתאפק מלהצמיד את האף שלו בין הרגליים שלי.

כמו גור בתול שמריח כלבה מיוחמת למרחקים.

בא לי ללמד מישהו חדש

בא לי ללמוד ממישהו חדש

בא לי להתרגש שוב

בא לי להרגיש נחשקת. חשובה. אישה.

הבת שלי מלמדת אותי כמה קשה זה ללמוד לשלוט. אני מנסה לגמול אותה. היא רוצה להיגמל. זה נגמר בשבת מלאת פספוסים וניגובים ומגבונים וסמרטוטים ומיליון תחתונים רטובים עם ציור של חד קרן. היא בדיוק בשלב הזה שהיא יודעת מה היא רוצה, היא בוחנת גבולות, היא מתחילה סוף סוף לדבר כמעט ״נורמלי״ והכי נורמלי שהיא מתחילה לשים עליי פס. שלב מאוד הכרחי עבורה בהתפתחות כילדה. שלב מאוד מחורבן ומעייף עבורי בהתפתחות כאמא. אני בונה בעצמי סבלנות לא לצרוח, לא לאבד שפיות, היא עושה לי בית ספר. היא מלאת אופי ודעתנית בדיוק כמו אמא שלה. היא שולטת לי על הצורה ואני מנסה להילחם בזה בשארית כוחותיי. עכשיו עם הגמילה היא מגלה את הפושפוש שלה ואני רק מתפללת שהשלב הזה יעבור בשלום. אולי מזל שאין לי בן. ככה הייתי צריכה ללמד אותו לכוון כל היום והפיפי שלו היה משפריץ לכל הצדדים. כנראה שהוא היה משתין עליי. לפחות היא לא משתינה עליי. מנסה להסתכל על חצי הכוס המלאה. מצד שני היא בת. או כמו שאייל גולן ה״מלך״ אומר ילדה קטנה עם קוקיות.מוזר דווקא חשבתי שהוא בקטע.

אז היא ילדה קטנה עם קוקיות והיא חשופה לכל השיט של העולם הזה. היא חשופה לכל הדברים שאני עברתי. מחשבות שמעוררות בי כל הזמן חרדה. אבל אני נותנת לה פשוט להיות.

פשוט להיות היא.

מנסה לא להראות לה שאני מפחדת כל פעם שמסתכלים עלינו מוזר בגינה.

משקשקת כל פעם שילד לא רוצה לשחק איתה.

בוכה כל פעם שאבא שלה מאכזב אותה.

כל כך הרבה דברים שאין לי שליטה עליהם שלא היית רוצה שתחווה, הם פתח לעוד המון דברים שאין לי שליטה עליהם שהיא תחווה.

בדיוק בגלל זה אני מנסה להתמקד במה שכן יש לי שליטה עליו.

כרגע זה ללמד אותה לעשות פיפי וקקי בשירותים.

אבל בגדול פשוט לתת לה להיות הילדה שהיא ולהחזיק אצבעות שאני לא אדפוק את זה.

אני בים למרות שהתורם זרע שוב אכזב את הבת שלי ולא הגיע 

ההורים שלי קצת עוזרים לי לכמה שעות

כל מה שיש לי זה 24 שעות פעם בשבועיים להיות חופשייה וגם זה נלקח ממני

אני עוברת מלא חרא בחיים האלה שאני לפעמים מתמלאת בכעס על עצמי

על הבחירות שלי

על השם

עם המציאות שלי

אני כל הזמן מבקשת ממנו שייתן לי עוד כוחות אבל אני מרגישה שאני נחלשת

אני מנסה לעודד את עצמי לכמה שעות פה בשמש מול הים כאילו אני סתם בחורה

שאין לה שום דאגות או אחריות או מחויבות

אני מחזיקה חזק בעיקר כדי שהפטמה לא תברח מהבגד ים החדש

אני מחזיקה חזק את עצמי כי אני יודעת שזה מה שיש לי כרגע

יש לי אותי. 

אזהרה

###הפוסט נכתב על ידי אישה בודדה וחרמנית חולת תשומי

הזמנתי מלא דברים חדשים משיין ואחת מהם זו החזייה הזו שעפתי עליה

אז הנה כל האמת שלי בפרצוף

הרבה זמן לא קיבלתי תשומת לב מגבר וזה מאוד חסר לי

אני נלחמת ברצון שלי להרגיש חום כדי לא להתפתות ולהיכנס לקשר סתמי

אני מקבלת חלק ממנת התשומת לב שאני זקוקה לה באתר המפוקפק הזה

זה יחזיק לאיזה שעה שעתיים עד שזה יעבור והחור שוב יתרוקן

הבעבוע שוב יתחיל והמחשבות ירוצו במוחי עד שיהיה לי רעיון חדש 

אולי פוסט חדש

אולי תמונה חדשה

אולי סתם להתכתב עם מישהו חדש

אני רוצה לצאת הערב אבל לא בא לי לבד 🫠

אני תוהה לעצמי מה היה קורה אם כל הפוסטים בכלוב היו כל כך כנים

כנראה שתיבת הבלוגים מוסתרים שלי הייתה ריקה.

שזו שערורייה לשים שדרני חדשות כל כך חתיכים על הבוקר

ערוץ 11 למי שמעוניינת להירטב

שילוב של חתיך וחנון כזה עם משקפיים עגולים 💦

גרם לי להרגיש סקסית הבוקר 💋

זה סתם. אין פה איזה חידוש. זה שוב המרחק. זה שוב הילדה. עוד מכה ועוד מכה. שוב מאבדת תקווה. שוב לבד. אני רוצה פחות להרגיש. אני רוצה להיות פחות פתוחה ואמיתית בהתחלה. לא רוצה להיקשר מהר. אבל זו אני. אני לא רוצה להיות פחות אני. כי כבר הייתי ככה בעבר וזה הוביל אותי לתהומות. אבל באמת כבר נמאסתם עליי. נמאסתם שאתם לא יודעים מה אתם רוצים.

נמאסתם שאתם מפחדים מזוגיות.

נמאסתם שאתם משחקים משחקים.

נמאסתם שאתם מדברים יותר מאשר עושים.

נמאסתם שאתם מבזבזים לי את הזמן.

נמאסתם שאתם לא יודעים להעריך.

נמאסתם שאתם נעלמים.

נמאסתם שאתם משקרים כדי להכניס למיטה.

נמאסתם שאתם לא בשלים,לא מוכנים,מפחדים,מבולבלים.

נמאסתם שאתם לא נותנים הזדמנות לאהבה.

נמאסתם שאתם אומרים ש…אבל…

נמאסתם שאתם מתהפכים יום אחרי פגישה מושלמת.

נמאסתם שאתם מקבלים בדיוק את כל מה שאמרתם שזה מה שאתם רוצים אבל זה עדיין לא מספיק.

פשוט נמאסתם.

כן כן את ממורמרת.

כן כן אל תאבדי תקווה.

כן כן זה עניין של מזל.

כן כן קודם תאהבי את עצמך.

כן כן את מדהימה ומגיע לך מישהו…

זה כבר לא עושה לי את זה.

כי כבר נמאס לי להיות לבד.

כשאני מניקה אותך הזמן עוצר מלכת

כשאני מניקה אותך המחשבות נעלמות

כשאני מניקה אותך אני מרגישה את כוחות החיים שלי

כשאני מניקה אותך אני מרגישה הכי אשה, הכי מושכת, הכי מעניקה, הכי אמא אדמה

כשאני מניקה אותך אני מתרכזת במגע פיך על הפטמה שלי, בהרגשה של השאיבה, בדגדוג שאני מרגישה מבפנים, ברוק שלך, ביד שמונחת על החזה שלי מסרבת לעזוב, בשיער ראשך שאני מחזיקה בכף ידי.

כשאני מניקה אותך אני מרגישה אותך עטוף בתוכי, אני מחוברת אליך, נותנת לך אותי במתנה.

כשאני מניקה אותך אני מרגישה חזקה, עוצמתית, בלתי מנוצחת.

כשאני מניקה אותך אני מרגישה אינטימיות שלא הרגשתי בשום מקום אחר. חיבור מיוחד בין שני גופים. איש אשה.

כשאני מניקה אותך אני לא צריכה שום דבר אחר.

כשאני מניקה אותך אני לא רוצה לשחרר. אני לא רוצה שהרגע ייגמר. אני יכולה להירדם ברגע הזה. אני כאן ועכשיו. כל השאר לא חשוב. המגע בין עור לעור, החמימות, העומק, הנועם, השקט,

שלא ייגמר לעולם.

כשמדגדג לי אני מכינה לי בראש את הסשן שהכי מתחשק לי לעשות עכשיו

משתוללת עם המחשבות שלי, הוא מתחיל אגרסיבי, עם לבוש סקסי, אדום,גרביונים,ביריות, מחשוף נדיב 

צביטות, שריטות, קשירות ואיבר זקור,קשור,זקוק ומסכן בין הרגליים, הידיים. 

צעצוע בלי עיניים, בלי פה, בלי ידיים, רק מחכה שישתמשו בו. 

אחר כך ממשיך בחליבה תוך כדי שימוש מאסיבי בחורים. 

בשלב הזה אני כבר עייפה, חמה ורטובה בטירוף.

מוכנה להגיש לו את הקינוח 

ולבסוף מעניקה לו את האפטר קייר המושלם  

הפרצוף שלה כל כך אימהי מתוק וממיס. אין דברים כאלה.

והיד על הישבן זה מחרמן כל כך.

עכשיו הטרפתי את עצמי.

בהצלחה עם לנסות לישון.

שקט פה,רועש בחוץ

לבד במיטה בלי חשק לזוז

מייחלת למגע, לליטוף ,לחיבוק

מחכה לשיחה שלא מגיעה

המזגן מקפיא,החום נעלם

העור חשוף, הגוף מתגעגע, משתוקק

מרגיש כאילו שכח

איך מרגישה אהבה

ואולי לעולם לא ידע

הידיים מחובקות, הרגליים מקופלות

הגוף בתנוחת עובר 

רוצה לחזור למקום ממנו הוא בא

מרגיש את המחנק בגרון

איך זה מרגיש להיות ביחד

בעולם מלא בדידות

הקול שקט, כמעט רועד

הלב מפחד, המוח חרד.

הנשמה מרגישה, היא יודעת 

השבעתי אתכן בנות ירושלים

אם תמצאו את דודי 

מה תגידו לו

שחולת אהבה אני. 

אני בעבודה נוסעת להביא משלוח

לא מוצאת את הבניין כי למה שיטרחו לרשום שלט עם מספר בניין ?!

מתקשרת ללקוח והוא מנסה להסביר לי

״מה את רואה״ הוא שואל

אני מסתכלת מסביב ממולי תיבות דואר שבורות וציור גרפיטי של זין מטפטף

בלי לחשוב יותר מידי ״יש על הבניין ציור ענק של זין ?״

הלקוח חושב רגע ואז נקרע מצחוק. 

״אני לא בטוח אבל אני שומע את הצחוק שלך מלמטה. ״

אני עולה.