יש פער גדול בין מה שגברים חושבים על שליטה נשית לבין המציאות. קשר שליטה אמיתי ונכון דורש הרבה. לא כל גבר שנמשך לאישה דומיננטית יכול להיות בגדר נשלט שלה. הרבה לפני לפני ההנאה הגשמית יש דרך ארוכה שצריך לעבור. קודם כל צריכה להיות בתוכך את ההרגשה שאתה מוכן כל כולך לחשוב עליה. בלי נגיעות. בלי אינטרסים. פשוט כך. להיות בשבילה. הכל. זה לא בא בקלות. זה לא מגיע ביום אחד. אבל זו השאיפה. עשה רצונך רצונה כדי שתעשה רצונה רצונך. מלבד העונג והסיפוק שנשלט מקבל על ידי סיפוק השולטת. היא צריכה להראותלו שההנאה שלו חשובה לה. המניעת גמירה מעצימה את הריגוש. מגבירה את החשק. מעוררת את הרצון וההשתוקקות ובסופו של דבר מסבה הנאה מרובה לנשלט וסיפוק אדיר של חווית הצלחה והתגברות.
באשר לפרקטיקות יש הרבה על מה להרחיב אבל זה בפוסט אחר. בסופו של דבר קשר שליטה חייב להיות הדדי. השולטת מאפשר לנשלט להתמסר,להעניק,לרצות,לציית,להיכנע. להיות כל כולו מתחתיה. יהא אשר יהיה. כלב,עבד,אפס. תפקידו הוא לקבל את מרותה.
הנשלט מאפשר לשולטת להוביל, להעצים, להחליט,להשפיע, לחנך וללמד.
לאנשים וניליים זה נראה לא שיוויוני. אבל כשההיררכיה ברורה הכל הרבה יותר פשוט. כל צד מקבל את הסיפוק שלו מהמקום בו הוא נמצא.
לשולטת יש אחריות עצומה. כאשר הנשלט מפקיד בידיה את המפתחות. לפעמים תרתי משמע חחח. היא מחויבת לתת לו את המקום הבטוח תחתיה. היא חייבת להעניק לו את האמון הדרוש בשביל לזכות בהתמסרות שלו. ההתמסרות היא ממש לא דבר של מה בכך. לשחרר. באמת. להצליח להגיע לסאבספייס זו זכות. אם השולטת הצליחה להביא את הנשלט למקום הזה, בזמן סשן. או אפילו בשגרה שזה הרבה יותר מורכב. זה אומר שהקשר נמצא במקום הנכון לו. הן לנשלט והן לשולטת. לעניות דעתי נשלט לא יכולה להתמסר באופן טוטאלי בלי שתהיה שולטת טובה מעליו. וכן להפך. השולטת אינה יכולה להיות נערצת,מובילה,דומיננטית ללא הנשלט הראוי מתחתיה. תמיד יש לאן לשאוף. אבל הכל מתחיל ונגמר באמון. אם יש אמון יש הכל. אם אין אמון אין כלום. לדעתי ההגדרה של האמון המלא היא הידיעה של הנשלט שהשולטת לעולם לא תפגע בו. שהיא לעולם לא תקבל החלטה שנועדה להרע לו. שרצונותיה ותשוקותיה נועדו להוביל אותו למקום הכי בטוח תחת רגליה. שאין מקום מבטחים יותר טוב מזה. דרוש מאמץ כדי להגיע להבנה הזו. דרושה היכרות מעמיקה. שפה משותפת. רצון משותף.
בכל פעם שהשולטת נותנת לנשלט להרגיש בטוח היא זוכה באמון שלו. לאט לאט. על ידי הקשבה. על ידי דרישות והוראות. סבלנות. כל נשלט זקוק לסבלנות. במידה כזו או אחרת. סוגים שונים של ענישה מתאימים לסוגי אנשים שונים. בנוסף עליה לתת לנשלט את התחושה של השייכות. התחושה שהמקום שלו תחתיה בטוח,מוגן,חשוב,יציב. ללא עוררין. ברגע שהיא משייכת אותו אליה. ההיררכיה נשמרת בצורה האולטימטיבית. אצל הנשלט אין יותר אי שקט. יש רק מנוחה ונחלה. ההרגשה צריכה להיות שהשולטת מכירה אותו בצורה הכי מעמיקה, דואגת ואכפתית כלפיו, מקבלת אותו כמו שהוא ורוצה שהוא יהיה שייך לה. מחובר אליה.בקולר. במפתח. בחוקים ברורים ונוקשים ככל שיהיו. הידיעה שהוא שלה. שכל תפקידו בקשר תלוי ומוטל על כתפיה. במקום הזה היא יכולה להשתמש בו ככל העולה על רוחה. כל שימוש כזה רק מגביר ומעצים את תחושת השייכות והמשמעות של הנשלט.
שוב, כדי להגיע למקום הזה. יש דרך משמעותית שצריך לעבור יחד .אם על ידי אילוף או חינוך. כל אחת לפי שיטתה. אבל זה כל כך שווה את המאמץ.
לסיכום, כתבתי פה הרבה את המחשבות שלי ואת דעתי האישית מחוויות שלי. הרעיון לכתיבה עלה לי אחרי שדיברתי ויצאתי עם כמה גברים שהגדירו עצמם ״נשלטים״ אך המרחק בין ההגדרה למציאות היה מקרי בהחלט. השאלה הראשונה שחשוב לי לדעת כשאני ניגשת להיכרות היא :
״מה אתה מרגיש כשאתה נמצא במקום הנשלט ?״
אם בפנטזיה ואם במציאות.
בדרך כלל לפי התשובות אני מצליחה להבין לאן הרוח נושבת.
