אז מה חדש אצלי ?
האמת לא הייתי פה חודש סגרתי את שני הפרופילים וגם לא נכנסתי כאורח.
גיליתי שאני יכולה להתנתק בקלות מהאתר הזה אבל לא מהבדסמ.
מה הסיבה העיקרית שחזרתי ? שנה שעברה בדיוק בתקופה הזו של החגים הכרתי בחור מתוק שהוא היה סטודנט בעיר שלי אפילו כתבתי עליו כמה פעמים בבלוג שלי. גילית שהוא נפל בעזה ממש בתחילת המלחמה.
הבחור המדהים הזה בזמנו לא חיפש זוגיות אבל בגלל החיבור הבלתי נמנע שלנו נשארנו חברים קרובים עם הטבות. הוא היה דתלש כמוני ובגלל שהמשפחה שלו דתית הם לא כל כך רואים אותי בעין יפה לכן הם בכלל לא חשבו להודיע לי שהוא נהרג נאלצתי לגלות את זה בטלוויזיה. מאז ניסיתי לדבר איתם אבל הם לא בעניין אז שחררתי.
זה לא קלישאה שבאמת האנשים הכי טובים נופלים.
הוא היה כל כך חכם מוכשר ומצחיק וחבר טוב. אני רואה סרטונים שלו ונקרעת מצחוק.
הוא תמיד הכין לי אוכל שבאתי אליו גם כשלא היה ממה. תמיד ליווה אותי עד הרכב שלי גם בארבע לפנות בוקר עם בוקסר וגופייה. הוא תמיד רצה שאשאר לישון איתו. הקשיב לי והתעניין בי בכל מה ששיתפתי אותי. וכיבד אותי כמו שאף גבר לא כיבד מעולם.
השיחה האחרונה שלנו הייתה בדיוק שבוע לפני הקרב בו הוא נפל.
זה קצת מצחיק אבל אני יכולה לשתף את זה רק פה.
היא הייתה מאוד אינטימית ורצופה תמונות זימה שהוא צילם לי מהטנק ואני צילמתי מהמיטה שלי. אחר כך הוא נעלם אבל בכלל לא חשבתי על האופציה שקרה לו משהו. זה עצוב אבל אני כבר רגילה שאנשים נעלמים ככה פתאום.
היום יש לי הרבה רגשות אשם ואני כל הזמן חושבת מה יכולתי לעשות אחרת…
מאז הייתי אצלו כמה פעמים בחלקת הקבר. עישנו ביחד סיגריה ואפילו הבאתי לו משהו ממני. נחמד לי שאני יכולה לכתוב ולשתף את זה פה כי בפייסבוק שלי אני מכבדת את המשפחה ולא משתפת יותר מידי.
אני חושבת הרבה על השיחה האחרונה שלנו. מצד אחד היא הכי משקפת אותנו. שילוב של צחוק וחרמנות. מצד שני הלוואי שהייתי אומרת לו כמה הוא חשוב ויקר לי.
מי ידע שזו תהיה הפעם האחרונה שאשמע את קולו.
אז מה המסקנות שלי מהתקופה הזו ?
אני אשתף כבר בפוסט אחר כדי לא לחפור לכם יותר מידי.
