מיומנה של אמא

האם יגיע שלב שבו אחליט שאני מפסיקה לנסות

אני תוהה לעצמי כמה עוד אפשר ככה

לפתוח את הלב, להאמין, לקוות

עד שזה מתרסק, הבועה מתפוצצת

זה לא אמיתי, זה נעלם, כל פעם תופס אותי לא מוכנה

לא האמנתי שזה יקרה לי שוב ושוב כל פעם מסיבה אחרת

אני לא בטוחה אם אני מפתחת עור של פיל או שכל פעם אני מקלפת את נשל הנחש

אני יודעת שאנשים כפויי טובה לא משנה כמה תתני להם הם לא יעריכו את זה

זה אף פעם לא יהיה מספיק

אני חושבת שזו קללה

שלא יוצאת מהראש

שלא מפסיקה להדהד בתוכי כל הזמן

שתמיד זה יהיה חסר ומורגש כל כך 

וזה שוב לבחור בין רע לרע

בין מחסור למחסור

אוכל או מים

מים או חמצן

חמצן או חיים. 

אני מוותרת

אני מוכרחה לוותר

אני לא מסוגלת להתמודד עם עוד פרידה. 

הלוואי שהיה אפשר להסיר את הקללה🙏