לפני 6 חודשים. יום שישי, 22 באוגוסט 2025 בשעה 3:16
יש רגעים שזה לא עור, לא עורקים, לא שרירים זה אוויר
משהו בלתי נראה, נושף בין שתי נשימות
אני מרגיש אותך כמו רוח על הגב לא רואים אותה אבל היא מזיזה אותי
לפעמים היא באה בעדינות כמו לחישה שמלטפת את הצוואר
ולפעמים היא שואגת, דוחפת אותי קדימה כמעט מפילה מזכירה לי שאין לי עוגן
יש בי רצון להיות אותה רוח
לגעת בלי שיראו להפעיל כוח בלי שמרגישים אותו מגיע
להיות שקט שמרעיד יותר מצליל
ולפעמים להפוך לסופה להפתיע לקחת שליטה שאין בה מילים רק כוח נקי
ואז באותה נשימה אני רוצה להיעלם לתת לרוח אחרת לעטוף אותי
להרגיש את הצמרמורת עולה כשהיא נושבת עליי
לסמוך על מה שלא נראה לדעת שהכוח הזה בידיים אחרות ושזה נכון
כי מה שמדליק אותי באמת הוא לא החבל לא הידיים לא המבט
זה האוויר שממלא את החללים ביניהם
זו הידיעה שבין שליטה להתמסרות יש תמיד מרווח קטן
ושם במרווח הזה אני חי