מחושך לאור משנים כיוון

והפעם הוא אפילו לא נעול. היא מחזיקה אותו ביד בוטחת וחזקה, גורמת לו להזדקר בכל העוצמה אבל אוסרת עלי לגמור, מכשפת אותי במגע שלה, נושכת את הפיטמה שלי ורואה את הכאב רק מגביר את הלחץ תחת ידיה.

היא יודעת שאני אחשוב עליה כל היום. כל מחשבה עליה מזקירה אותו מחדש,  המניעה ממכרת אותי אליה יותר ויותר, לטעם שפתיה, למגע גופה האלוהי. 

הגעגוע אליה מכאיב, מתגעגע לכאב המענג שלה.

האלוהית שלי