זה קורה בכל פעם ברגע איבוד את החופש הפיזי.
הרגע הזה שחודרת אליך ההכרה שהנה אתה מרגע זה כבר לא אדון לעצמך ,בבת אחת אתה אתה מאבד את החופש, אתה מוגבל עכשיו על ידי רצועות או ברזלים.
בבת אחת הלחץ משתלט עליך, אתה כאילו לא מבין איך הגעת לזה, הלב מתחיל לדפוק חזק, אתה פתאום שומע כל נשימה שלך, פתאום אתה לא אותו האדם הבטוח שהיית לפני רגע.
מערבולת של רגשות ומחשבות מציפה אותך ומעיפה אותך לכל מיני מקומות.
לאט לאט אתה מנסה לסדר את המחשבות, להסדיר את המשימה ולהחזיר את הלב לקצב הרגיל.
ואז אתה חושב על מי שקשר אותך או כלא אותך, פתאום חודרת לך ההכרה שבעצם אתה פה בשבילה ואתה סומך עליה, אתה יודע שהיא לא תתן לך להיפגע. חוסר הנוחות נעלם, אתה מרפה את עצמך ושוקע לתוך עצמך.
אתה יודע שאתה לא לבד, אתה סומך עליה ואתה מרכז בה את המחשבות שלך, פתאום אתה רוצה להיות שם כי זה אומר שאתה שלה, שלה לחלוטין.
ואתה מבין שפשוט היא אצלך בפנים וזה לא משנה אם היא בחדר הסמוך אפילו מאות קילומטרים ממך - אתה שלה ואין שום מקום אחר שאתה רוצה להיות.