לפני 9 שנים. 8 בדצמבר 2014 בשעה 17:03
היא נמצאת שם רחוק, אבל שאני שומע את קולה אני מתרגש, מרגיש פתאום ששום דבר סביבי לא חשוב.
כלום לא קיים - רק היא, ואני יודע שמפרידים בינינו קילומטרים רבים אבל אני מרגיש אותה פה לידי צמוד. אני מוכן למוצא פיה, לפקודתה. אני ממלא את את ההוראות שלה בדייקנות, לא לאכזב אותה, גם מעבר לקו היא בעצם לידי ואני לרגליה.
מילותיה החדות יכולות להכאיב יותר מכל שוט, והיא אומנית עם השוט.
היא במחשבות שלי ביום, ובחלומות בלילה.
אני מרגיש חשוף מולה, היא רחוק ואני מרגיש שהיא רואה אותי עירום מולה, חשוף ללא הגנה. היא בתוך ראשי, שומעת את מחשבותי.
ברגע שאראה אותה אפול לרגליה ואומר: "הנה אני, קחי אותי, אני שייך לך"
