התחלה

את רוצה סקס?
כן.

עכשיו?
אני צריכה להתפשט.

תתפשטי.

אתה מסתכל?
כן.

אתה יכול לא?
תתפשטי. אני מחכה.

בכל זאת... תעצום את העיניים.

אני מחכה.

אני מתפשטת.

ממש מביך.

זהו, סיימתי.

עכשיו תסתובבי.

ככה?

סיבוב מלא... ועכשיו לצד השני.

הידיים צמודות לגוף.

ככה?

לא להסתיר.

אני רוצה לראות את כולך.

סיימת?

כשאני אחליט.

 תשכבי כאן.

פה?

כן... עכשיו תפשקי את הרגליים

יש ילדה כזאת

שמסמיקה כשמסתכלים עליה קצת יותר מדי שמנמיכה את המבט לרצפה כאילו שם מסתתרות כל התשובות

היא לא מתביישת כי יש בה משהו חסר

היא מתביישת כי יש בה משהו עדין

משהו שעדיין לא למד לעמוד במרכז החדר בלי לרצות לברוח ממנו

וכשמישהו מחמיא לה היא מחייכת חיוך קטן ומבולבל לא כי היא לא מאמינה אלא כי הלב שלה לא רגיל לקבל

יש בה תמימות שקטה כזאת שלא נעלמה גם אחרי השנים

היא עדיין מופתעת כשמתייחסים אליה ברוך עדיין מתרגשת ממילים טובות ועדיין מסתירה את פניה לרגע כשהלב שלה שמח מדי

ולפעמים אנשים חושבים שהביישנות שלה היא חולשה

אבל הם לא יודעים כמה אומץ צריך כדי להישאר רכה בעולם שמבקש להתקשות

כמה כוח צריך כדי לשמור על הלב פתוח

והילדה הזאת  שמתביישת ומסמיקה ומורידה מבט

היא אחת הדברים היפים ביותר שהיא הצליחה לשמור בתוכה

ועכשיו היא מחכה שהוא יגיע

בשקט

חלמתי שאנחנו נפגשים במקרה בפאב

כאילו לא ביקשת שאבוא

לבשתי שמלה ורודה ונעלי עקב את השיער ביקשת שאפזר

אתה מחייך אליי מקצה הבר

אני משפילה את מבטי מסמיקה

אני מתיישבת לידך צמוד

אני עוד לא מספיקה להבין מה קורה והיד שלך כבר מונחת על גבי

על הבר עומדת כוס אולי וויסקי אולי בירה

אני טובלת בה שלוש אצבעות ואז מכניסה אותן לפה שלי

אתה מסתכל

ומחייך

אני מחייכת בחזרה

ואז התעוררתי

עם שיער מבולגן לב קצת מבולבל וחיוך קטן שלא הסכים להיעלם

אני ביישנית שתדע

המחשבה להתפשט מולך
גורמת לי לחיוך קטן
ואז אני משפילה את המבט
מסמיקה

מדמיינת את העיניים שלך
על השדיים הקטנים שלי
על הבטן העגולה שלי
על עצמות הבריח שבולטות להן

אני בישנית שתדע

תסתכלי עליי אתה אומר

ובואי עכשיו

אני עומדת מול המראה.
רק תחתונים ורודים עליי.
השיער הארוך גולש ומסתיר מעט את גופי.

אני מחייכת.
מסמיקה.

לאט מעבירה יד על עורי,
מרגישה את הרכות,
רעד חולף בי

ואז אני כורעת על ברכיי
ומצלמת.

בתמונה לא רואים רק גוף.
רואים חיוך.
רואים גומה קטנה בלחי.

ערומה.
כורעת על ברכיי.

רק בשבילך.

תיכף עוד מעט אני אכנס למיטה. ערומה.
אחרי שאני אתקלח ואסרק את שערי,
אני אקלע לעצמי צמה ארוכה.

איתך. בלעדיך.

אני אמרח על רגליי את הקרם
ואעצור בדיוק שם.
ואתה לא תראה.

אני אחייך לעצמי
ממחשבה קטנה עליך.

ואז אני אלטף את עצמי… לאט.
ואגע…
ואגמור…

איתך ובלעדיך.

את יודעת לרקוד
כן כן את יודעת
המוזיקה מתנגנת
והיא חוצה את כולך
מרככת את הנוקשות שבך
גורמת לך לנוע מצד לצד
ולהביא אותך לנקודה שלא אכפת לך
עד שהוא מסתכל.
עליך.
ואז את מסמיקה
רוצה להפסיק
נבוכה
משפילה את מבטך
לרצפה.
והוא מיישר מבט.
תרקדי.
הוא אומר.
לא להפסיק.
ועכשיו...
תתפשטי.

היא חוזרת לעמוד לאט.
הגוף זוכר.
המוח עוד שואל
מי בכלל אישר את זה.

עוד ניסיון.
עוד דרמה קטנה.
ואיכשהו היא שוב שם
מסתובבת, נופלת, נאחזת.

היא אומרת שהיא בסדר
ואז עולה שוב על העמוד
כאילו כוח שרירים
זה תחליף ליציבות נפשית 

או לסטירה,חניקה, חגורה....נשיקה...😵‍💫

הכי קרוב שלי....😊

הגעגוע הוא לא רק תחושת חיסרון
או עצב על מה שאיננו

הוא סימן לכך שהלב עדיין חי
שמשהו בתוכנו ממשיך לנוע
גם כשהכאב שקט ועצוב שם בפנים

כי רק מי שהרגיש באמת
מסוגל להתגעגע באמת

ממשיכה

להתגעגע