|
|
|
ילדות
נשארות ילדות
גם ממרומי גיל ארבעים
מתהלכות עם צמה ארוכה
רוקעות רגליהן בזעם רך
ברחבי הבית
כשהן כועסות
חיוך קטן נמצא שם
ואיתו גם הגומה
מבקשות שיעטפו אותן
בחיבוק גדול
אחרי… שהכאיבו להן
ילדות
בלילה הזה
שקט סביבי
רציתי שמישהו יהיה קרוב
שאני אוכל להתמסר לרגע
להניח את הלב העייף בלי מילים
ולהרגיש מישהו באמת כאן
לתת לו להחזיק אותי
כשכל הפחדים והעייפות שותקים בתוכי
לתת לך להכאיב לי
שם
בדיוק במקום הזה
שבו רק אני והרגשות שלי קיימים
אבל לא באת
הגעגוע עובר כמו רוח בין האצבעות
אני מנסה לתפוס אותו
אבל הוא חולף
והלב נשאר פתוח, רועד, מחכה
למישהו שלא כאן
לפעמים בבוקר
לפני שהבית מתעורר
אני נוגעת בעצמי
לאט
כאילו היד שלי
זוכרת אותך
אני עוצמת עיניים
ומדמיינת
שהחום הזה
הוא שלך
שהיד שלך שם
על עצם הבריח
כמו פעם
ואני נשארת שם רגע
נושמת לאט
כאילו אם לא אזוז
אולי תחזור
אבל הבית מתעורר
צלחת בכיור
צעדים במסדרון
אני פוקחת עיניים
והיד שלי
נשארת
רק שלי
הילדה שבי כותבת
לפעמים שואלים אותי
למה אני כותבת
כאילו זה דבר מוזר
לקחת רגע קטן
ולהפוך אותו לשיר
אבל אני מכירה ילדה אחת
היא יושבת מול הדף
הרגליים שלה מתנדנדות קצת
לפעמים היא עצובה
לפעמים היא מחייכת
והיא מפחדת
שהרגעים יברחו
שהדמעות יתייבשו
והחיבוק ייעלם
אז היא לוקחת מילה
ועוד מילה
ושמה אותן על הדף
בשקט
כמו אבנים קטנות
בשביל
כדי שתדע
איך לחזור הביתה.
יש רגעים
שכל מה שאני רוצה
זה חיבוק
לא מילים
לא הסברים
לא להבין
רק להניח את הראש רגע
על החזה שלך
ולשתוק
שהידיים שלך יסגרו סביבי
כאילו העולם
יכול לחכות רגע בחוץ
ובשקט הזה
הלב שלי יירגע קצת
כאילו מישהו אומר לו
בלי מילים
אני כאן
יש מקום כזה
איפה שהעננים נגמרים
אני מדמיינת אותו לפעמים
כמו ילדה קטנה
ששוכבת על הגב בדשא
ומסתכלת למעלה
העננים שטים לאט
ואני מנסה לנחש
לאן הם הולכים
אחד נראה כמו ברווז
אחד כמו אי קטן
ואחד פשוט מתפרק
ונעלם
ואז אני חושבת
שאולי גם הגעגועים ככה
בהתחלה הם גדולים
לבנים
ממלאים את כל השמיים
אבל לאט לאט
הרוח מזיזה אותם
קצת
עד שבמקום שבו הם נגמרים
נפתח פתאום
כחול גדול
ואני נושמת
ומתגעגעת
כשניפגש
אעמוד מולך
אשפיל מבטי
אהיה נבוכה
אתמסר לגחמותיך
סימנים של נשיקות וגעגוע
הכאב יחרוץ את גופי
ואני אבכה
כשניפגש
מחפשת שולט לשלושה ילדים – בנים
בני 8, 9 ו-10
התפקיד כולל:
הצבת גבולות
שמירה על היררכיה ברורה
וניהול משא ומתן מורכב סביב נושאים קריטיים כמו:
שעת שינה
שיעורי בית
ומי אכל את החטיף האחרון
דרישות התפקיד:
לב של זהב
סבלנות של נזיר טיבטי
סמכות טבעית
ויכולת להגיד "אמרתי לא"
ולהתכוון לזה
יתרון למועמדים עם:
ארגז משחקים מגוון
חוש הומור
ויכולת לשרוד שלושה ילדים שמדברים ביחד
הערות:
למי שמתאים
יינתן בחינם
כוס שוקו
וקצת זמן איכות איתי
אם ישאר לו כוח-בסוף היום.
יש נשים אמיצות בעולם
לא תמיד מזהים אותן
הן לא הולכות עם שריון
ולא מרימות קול
לפעמים הן פשוט
אישה אחת
שקמה בבוקר
לפני שהבית מתעורר
היא עומדת רגע במטבח
בשקט
מחזיקה את היום החדש
בשתי ידיים
יש בתוכה זיכרונות
מילים שנשארו
ימים שלא היו קלים
אבל אז
אחד הילדים קורא לה
מהחדר
והלב שלה
נענה מיד
היא מכינה כריכים
מסדרת שמיכה
מלטפת ראש קטן
כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם
ואף אחד לא רואה
שבתוך כל זה
היא גם בונה את עצמה מחדש
לאט
בלי רעש
חתיכה אחרי חתיכה
יש נשים אמיצות בעולם
ולפעמים
כשאני מסתכלת על החיים שלי
בשקט של סוף היום
אני מבינה
שאולי
אני אחת מהן
