|
|
|
לצד הדברים הטובים שעליהם אני מוקירה תודה
מילים הן כוח העל שלי
אני אוהבת ללוש אותן
לחפש את המשמעויות המתחבאות בתוכן
כמו תיקון שנמצא בתוך ניתוק
או פעם שנחה בתוך התפעמות
יש בזה קסם בעיניי
המילים מעצבות את המציאות של חיינו
ולכן יש להן כוח
אז השתמשו במילים בחוכמה ובאהבה
יש רגעים שאתה מרגיש מיוחד
רגע קטן
שלך ושלו
הרגשה קסומה בין כל הרעשים
ואז אתה מבין… שלא
ומחזיר את הלב אליך
בשקט
יש רגעים שהגוף שלי נרגע
כאילו מישהו מחזיק אותי מבפנים
אבל המילים…
עומדות בצד
שקטות מהרגיל
אני לא בטוחה אם הן נעלבו
או פשוט לא יודעות איפה להיכנס עכשיו
כי פעם הן היו הדרך שלי להגיע
והיום אני כבר שם
ולפעמים זה מרגיש
שאין לי מה להגיד
אבל יש בי גם פחד קטן
שאם אשתוק יותר מדי
אני אעלם מעצמי
אז אני לוחשת לעצמי בשקט
שגם בתוך שייכות
מותר לי עדיין להיות קול
אז אני כותבת
לפעמים עולה בי מחשבה.
רעה. לא טובה. על עצמי. עליי.
ואז אני מזילה דמעה,
והדמעות לא עוצרות.
הן עושות מה שהן רוצות.
גם כשאני מבקשת שייעצרו
הן לא מקשיבות.
כאילו יש להן חיים משלהן,
והן ממשיכות בדרכן.
ואני פשוט מחכה.
חשק מיני לא מגיע לבד
הוא נבנה בצעדים קטנים בהקשבה לעצמך
הוא לא תלוי במי שמולך
זו אנרגיה שלך פנימית שמגיעה אליך קודם כל
כשאני בוחרת לשתף אותה היא הופכת למתנה
נשימות מגע עם הגוף שקט
כך הוא חוזר אלי ולעולם הקטן שלנו
הוא מתחיל במערכת העצבים לא בגוף
כשאנחנו בסטרס העונג לא יכול להיכנס
נפלאות הטנטרה דרך לחזור הביתה לעצמך
פעם המילים שלי
רצו מהר מהר
כאילו אם לא אכתוב
אני אעלם
והיום
הן יושבות לידי בשקט
מסתכלות עליי
מחכות
כאילו שואלות
את עדיין צריכה אותנו?
ואני מושכת בכתפיים
מחייכת קצת
כי יש מישהו שמחזיק אותי עכשיו
אז אני כבר לא חייבת
להגיד הכול
אבל בלילה
כשהשקט נהיה גדול
אני לוחשת להן
בואו
אני עדיין פה
יום אחד יהיה לי בית
בית שידע לקרוא את השקט שלי
גם כשאני לא צועקת תחזיק אותי
הוא יהיה שייך לי ואני אהיה שלו
לא כי כתבנו מילה יפה על הקיר
אלא כי כשהעולם בחוץ ירעד
ידו תהיה הדבר היחיד שלא יזוז
הילדה שבי כבר לא תחכה שעתיים בבוקר
היא לא תצטרך לבדוק אם היא שקופה
היא פשוט תרדם עטופה
ותדע שגם כשהיא נעלמת לרגע
הוא תמיד, תמיד מחפש אותה בחושך
ואז החיוך שלי יהיה אמיתי
כי אני אהיה באמת… שייכת
תבוא אליי
תעביר את ידך על גופי
תסרק לאט את שערי
אני אעמוד
מולך
בשקט
כנועה
אשפיל מבטי
וכשידך תיגע בסנטרי
אני אסתכל עליך
אתה תמחה דמעה
שלי
שלך
והעצבות עדיין שם
מופיעה לה פתאום
מתי שהיא מחליטה
ואז הדמעה יורדת
ומצטרפת עליה עוד אחד
הן זולגות להן במורד הלחי
ואני בפינה
בוכה
עבר הרבה זמן
מאז שחבל נגע בי
לא רק על העור
גם מתחת
במקום הזה
שלא מבקש הרבה
רק שמישהו ידע
איפה לעצור
ואיפה להדק עוד קצת
הגוף עוד זוכר
איך הוא מתמסר לאט
איך הנשימה משתנה
בלי שמבקשים ממנה
יש שקט מיוחד שם
בתוך הגבול
כאילו מישהו לקח
את כל הרעש
וקשר אותו במקומי
ואני נשארת
רק עם עצמי
אבל אחרת
מוחזקת יותר
ברורה יותר
עבר הרבה זמן
מאז שחבל נגע בי
ואולי
מה שחסר לי באמת
זה לא הסימנים
אלא הרגע הזה
שמישהו רואה אותי
עד הסוף
מלטף. מנשק.מכאיב.
שלך.
