|
|
|
אני מכירה ילדה קטנה
לפעמים היא יושבת בשקט
מול הדף
הרגליים שלה קצת מתנדנדות
כמו ילדה על כיסא גבוה
היא לא תמיד יודעת
מה להגיד
אז היא לוקחת מילה
ועוד מילה
מסדרת אותן לאט
כאילו הן בובות קטנות
שהיא מניחה בשורה
ומספרת דרכן
משהו מהלב שלה
ורק אז
אחרי שהכול נרגע קצת
מופיע החיוך הזה
קטן
טיפשי קצת
כזה שנשאר עוד רגע
גם אחרי שהדף
שותק שוב
אני יושבת מולך במטבח
הרגליים שלי מתנדנדות
קצת בכיסא
אתה אומר
תשבי יפה
ואני מנסה
באמת מנסה
אבל החיוך בורח לי
קטן ושובב
אני מוזגת תה
לאט
כמו שלימדת אותי
אתה מסתכל
רק מסתכל
ואני מרגישה
איך משהו בי נרגע
כשאתה שם
כמו ילדה שמצאה
יד גדולה להחזיק בה
ואני חושבת לעצמי
בשקט
איזה מוזר זה
איך לפעמים
דווקא כשאני קצת שלך
אני הכי אני
ילדה
היא מחכה
שם
שיסתכל עליה
היא מסיטה את מבטה
מחליקה לאט את שמלתה
ערומה
מתירה לאט את הקשר של הצמה
היא מסתכלת במראה
על גופה
על שיערה הארוך…
מעבירה את ידה על שדייה
מחייכת
המגע נעים לה
היא מתיישבת על המיטה
שיערה מסתיר את גופה
היא כבר לא מחכה
לו
היא נוגעת בעצמה
לפעמים
אני רוצה מישהו שיגיד לי
בואי הנה ילדונת
שייקח ממני לרגע
את כל ההחלטות
את כל החוזק
שיסדר לי את השרוך
שנפרם
לא בנעל
בלב
שיגיד לי
אני כאן
את לא צריכה להיות גדולה עכשיו
שיחזיק אותי חזק
אבל ידע
מתי לשחרר
ולפעמים אני רוצה
שמישהו יראה
כמה אני גם וגם
גם אישה
וגם ילדה
שייתן לי להניח ראש
בלי להרגיש חלשה
בלי להרגיש חייבת
ופעם אחת
רק פעם אחת
שזה לא יהיה רק בדימיון
כשהוא אמר תני לי לצלם אותך
התביישתי כל כך
הייתי נבוכה
הרגשתי ילדה
והוא צילם
תמונה מצחיקה
ואני בתוכה
מרגישה כמו הילדה הכי יפה בעולם
ואז הוא נישק אותי
והכאיב לי
בדיוק שם בנקודה הזאת
ואני חייכתי
❤️
זה שהלך השאיר אחריו
ריח של צעדים
שלא ידעו
אם לשוב
או להיעלם
הניח את מה שהיה שלו
על שולי קבר פתוח
והביט
איך הרוח לוקחת
חלקים קטנים ממנו
למקומות שאינם שלו
ואני עומדת כאן
גופי רועד מעט
מנסה לאחוז במשהו
שאולי כבר לא קיים
והוא עצמו
נושא
את נשימות העבר
ואני נושמת אותן איתו
שקט
כמו שמישהו לוחש לך לא ללכת
והלב שלך יודע גם אם הרגליים כבר רוצות
הלך
כשאתה שם
אל תתפשט
פשוט תישאר
עבר הרבה זמן
מאז שמישהו נשאר
בלי למהר להסביר
בלי לברוח מהעומק בעיניים שלי
אתה שם
לא דורש
לא מושך
לא מפחד מהשקט שנפתח בינינו
ואני לא צריכה להוריד דבר
לא את השריון
לא את החיוך הקטן שמסתיר רעד
בנוכחות שלך
אני מתפשטת לבד
לאט
בלי דרמה
אני עומדת מולך
עם כל מה שאני
ואתה לא מסיט מבט
אני שותקת
ואתה נשאר
לא מתקן
לא פותר
לא נבהל
וזה
כל מה שהלב שלי
צריך
אני מתגעגעת לרגע הקטן הזה
שבו אני מחייכת
ללא סיבה
ככה פתאום
ממחשבה… אליך
ואז זה קורה
הזווית של השפתיים מתרככת
העיניים כמעט לא שמות לב
ורק אני יודעת
חיוך קטן
שקט
שלי
בתוך כל הסערה, אני מתגעגעת.
ללא דרישות, ללא משחקים,
רק את הרגש הזה שבאופן טהור נוגע בי.
מתגעגעת.
חלמתי שאני יושבת בתוך עצמי
עם ידיים מלוכלכות ממחשבות
האור נכנס דרך סדק קטן בלב
ומאיר בדיוק את המקום שאני מנסה להסתיר
אני מונה את מילותיי
ואת שתיקותיי
ורואה איך אני מחביאה בי
פחד ישן
ואז אני פותחת לעצמי דלת
נכנסת
לא צועקת
לא שופטת
רק לוחשת בלב
איך אפשר שלא יהיה כאן בית
אם מהבית שאני לומדת להיות
כבר עולה ריח של עוגה
