הזדמנות

מראה מראה שעל הקיר,

האם אמצא סוף-סוף את השולט הראוי בעיר?

כזה שיחזיק, שיכוון,

שיביט בי עמוק, יאמר: את שלי.

אל תתבלבלי בין כאב לבין אבן.

אמרו לי- תזהרי, לא כל שוט הוא מגע,

לא קול עמוק הוא הבטחה.

אבל אני חיפשתי , ובתוכי נפתח סדק-

רציתי להיכנע, והוא רק סגר את הדלת בשקט.

הוא, שמבטו חד כתער ,

שליט בלי כתר, אבל עם חומה בלב- לא נשבר.

" אני לא יודע לאהוב", לחש,

" בואי נהיה רגע, בלי לב, בלי חשש".

אבל אני...אני רציתי יותר מהצל של קשר,

לא רק חוקים, גם חום.

לא רק שליטה  גם קשר.

אז שאלתי את המראה, שוב, בלי מילים:

האם מגיעה לי כניעה עם לב? או רק תפקידים?

והיא שתקה.

כי לפעמים גם המראה כבר לא בטוחה.