הזדמנות

הוא עוד לא נגע בי,

אבל כל מילה שלו מטיילת עליי 

כמו חבל עדין,

כמו מחשבה שאי אפשר לברוח ממנה.

אני מרגישה שהוא מכיר.

לא רק את מה שאני אומרת,

אלא את מה שאני שותקת 

והלב שלי?

הוא מחייך.

ולוחש:

 אולי...אולי כן...

קצת חוששת.

מה אם הוא באמת רואה אותי?

קצת מתרגשת.

מה אם סוף סוף מישהו באמת רואה?

אני עונה בזהירות,

חצי חיוך,

כותבת שורה, מוחקת,

כמו נשלטת שרוקדת על קצה הגבול.

עוד לא נגע בי,

אבל כבר קשר.