הזדמנות

יותר מחבל שמתהדק על העור,

יותר מקשר פיזי ,שרטוט סימנים,

זה כשמילה אחת נכנסת- ונשארת.

כשמבט לא עובר-אלא עוצר, נוכח, 

וכששקט מדבר בשפה שרק שנינו מבינים.

כי הקשירה...היא רק התחלה,

אבל אני מחפשת את החוט הפנימי-

זה שנכרך סביב הלב,

בלי שיראו,

בלי שירגישו.

רוצה חיבור שלא מתפרק בפרימה,

שנוגע,  לא רק מחזיק.

שמהדהד גם אחרי שהחבלים יורדים.

שאני ארגיש- שהייתי באמת.

כי הקסם האמיתי

לא קורה כשקושרים אותי-

הוא קורה כשמישהו

מוכן באמת להחזיק אותי-

ככה כמו שאני.