הזדמנות

כדי להיכנס למרחב של צייתנות ,צריך משהו מעבר לרצון.

זהו ריקוד.

כמו בריקוד, אני צריכה לדעת שהיד שמחזיקה בי בטוחה ויציבה,

שאני יכולה לעצום עיניים, להניח את עצמי, ולסמוך על ההובלה.

הצייתנות צומחת מתוך אמון וחיבור רגשי.

המילה שלו אינה נכפית עליי – היא נענית מתוכי.

היא מתאפשרת רק כשיש גבולות ברורים ששומרים עליי,

וכשנתינתי מוערכת באמת.

זה ריקוד עם קצב ושפה, עם תנועות קטנות וטקסים שמובילים פנימה.

וברגע שהכול מתחבר – הרצון להיות צייתנית מתעורר.

לא מתוך חובה, אלא מתוך בחירה.

כי כמו בריקוד – כדי להיסחף, אני צריכה להאמין למי שמוביל.

ובין צעדי הריקוד, ברגע שאני משחררת – אני מוצאת את עצמי בדיוק במקום שבו רציתי להיות.