הזדמנות

אולי החיים עצמם –

סימפוניה שקטה בתנועה:

כל תנוחה… כל בחירה… כל נתיב…

תו שאין לו תחליף.

בכל צעד – צליל.

בכל בחירה – עומק.

בכל נתיב – מנגינה אחרת.

ואני…

בוחרת את התו הנכון לי,

מתמסרת אליו –

משתלבת בתוך הלחן.

אני מרחפת בין הצלילים…

הם נוגעים בי,

ואני בהם.

וביחד –

אתה ואני…

יוצרים הרמוניה.

זרימה אינסופית של תווים,

שכולם שונים –

אך כולם שייכים.

ובסוף… נשאר רק זה:

הלחן שלנו.