הזדמנות

אני אוהבת את הכאב,

לא בשביל העונג.

הוא פותח לי את העיניים על מי שאני,

על החלקים שאני מסתירה,

על המערבולת שבתוכי שמחכה ללא מילים.

הוא מראה לי איפה אני מתחילה ואיפה נגמרת,

מחזיר אותי לרגעים שורשיים

ולפינות פנימיות שכמעט נשכחו.

ובו זמנית, הוא מדבר על ויתור ואמון —

על לתת למישהו אחר להוביל,

ולמרות זה, להרגיש חופש פנימי.

הכאב הוא לא תחושה בלבד.

הוא שער לעומק שלי,

חלון שממנו אני פוגשת את עצמי,

מגלה את מה שאי אפשר לחוות בעונג בלבד.

איתך.