הדף פתוח והעט כותבת.

נפשי וגופי משתוקקים אלייך,

כמה קשים הימים בלעדייך.

את היית לי מטמון ואוצר.

אין פלא שהעולם שלי נעצר.

היה לנו חיבור מטורף כמו באגדות,

אבל הוא גרם לשתינו להיות באשליות.

משהו שלא יכל להתקיים,

כי הגורל בכל רגע עלינו איים.

אני יודע אהובה כמה את כואבת,

אני מרגיש את זה בכל שניה שהרוח נושבת.

את סוחפת את דמעותייך עד אליי

כי רק את הצלחת להכיל את שיגעונותיי.

תמיד אודה לך על המקום בלב שתפסת לי,

כי את הפכת להיות כל יומי ולילי.