הדף פתוח והעט כותבת.

איך אהבתי שהיית גומרת,

בשניות, בלי מאמץ.

מרטיבה את המצעים והמיטה.

זה תמיד היה מראה לי,

עד כמה את נמשכת אליי.

לגוף שלי, לקול שלי, למראה שלי.

בדיוק כמו שנמשכתי ליופי שלך.

לכמיהה שלך, לתשוקה שלך.

לא סתם קראתי לך נדירה,

נדירה שלי.

כי החיבור שלנו היה מדויק,

בהכל. 

החל מהגוף ועד הנשמה.

עכשיו כשאין אותך,

נשארתי להתפלל,

לכל הטוב שבעולם בשבילך.

עוד לפני הטוב שלי.