לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

שירים שחורים

כל מה שטוב ורע.
לפני 11 חודשים. 8 בדצמבר 2023 בשעה 15:20

אותו מזרון, אותה נקודה

כשהשפיות מאבדת בך אחיזה

סופסוף גילית את נקודת התורפה

כשחשבת שאין בך חולשה

 

תמיד מפתיעה, מציאות, אהבה

התעריף אחר וגם היא חסרה

הכל שאלה של נקודת השקפה

זה לא המין, זו החדירה

 

זה לא מה שחסר, זה מה שלא תמצא

מה שמצאת ואיבדת ברגע החלטה

זה הסיפור שסיפרת לעצמך

זה לא רגע האבידה

 

אלו שנים של חינוך וסביבה

ארבעים דורות שקדמו לסבתך

לאמך הורתך לא הייתה ברירה

גם אתה נולדת מחוסר שליטה

 

בנסיבות, בתוצאה, חשבת שתכננת

תראה מה יצא, כל עולמך קנית בשנייה

קיבלת רבע שעה תהילה

נרשמת בספרים ושקעת בשיכחה

 

אף אחד כבר לא מכיר במילה הכתובה

אז איך ידעו שזה אתה, קל וחומר שהסתתרת

תחת כינוי, תחת צילך, אל תתפלא שכשנחשפת

אף אחד לא זיהה, חסר בגד, עירום ועריה

 

התאהבת במראה הגוף

לכסות כל בור ייקוש

כל קמט וכל קימור

מכסה על שאינו גמור

 

כל פער רק יורחב

המטרה לא תמומש

התכלית כבר מולאה

גורלך, סוף כל אלו שכמותך

 

הזכויות שלי ושל פלוגה ג, שבת אחרונה, בינתיים.

 

 

 

לפני 11 חודשים. 3 בדצמבר 2023 בשעה 22:39

דמינתי שאני חוזר אליה אחרי לחימה

נכנס למים החמים, עירום, בלי מדים

הרפש נשטף, אחריו הזיפים

סוג של בריחה, לפני מציאות, עבודה

העור בוהק תחת זקן של חודשיים

לידה חדשה, המשך התחלה ישנה

בכריעה לידי, הזרם אצלה, חיי ואושרי

אז למיטה, סדינים נשברים, אהבה

מתי אזכר שאין לי אותה

אבדה לי לעד, בגללי, בגללה

האשליה נמשכת כי אין לי ברירה

את מי אדמיין מחליפה את המים

כשהחום מתקרר והרגש איתו

נשארתי לבד עם הפושרים, תחליפים

די עלובים, לעתים אותה מזכירים

כשמתרוקנים אז אוכלים, עוד הרבה להשלים

לא מספיקים הזמנים, המלים

לא היה עובד איתה לעולם, חבל שנפגשנו

מעדיף לא לחוות, לא לדעת

לא לזכור לעולם

 

הזכויות שלי

 

לפני 11 חודשים. 3 בדצמבר 2023 בשעה 9:44

היינו כאן קודם, זה הולך וחוזר

הולכים לישון עם אחד, מתעוררים עם אחר

הופכים את הדף, הכיתוב זהה אך גדל

אותו המסר, האותיות כה שונות

לאן שלא תהפוך, תסיק מסקנות

קדימה אחורה, תרוץ או תזחל

תגיע למשבצת שעזבת מזמן

זה אותו הבית, המסד, הטפחות

הקירות מכוסים בכתובות מוזרות

הזיזו רהיטים, תלו וילונות

אותו הלכלוך על גבי ארונות

תעביר את האצבע, תגיש ללשון

אותו טעם חמוץ, ריח קדמון

אותה השכונה, אותו הז'רגון

אותם השכנים, בנים או נינים

מתחפשים לעתים, משנים פרצופים

מתחת מתחת אותם הקולות

המלים מוזרות, השתנו סגנונות

תוים אחרים, אותה מנגינה

רק אתה הזדקנת, פספסת פנייה

השאלה אם לפרוש, מתי, אם בכלל

המקום לא יכיר, כבר לא כשיר

חילופי הדורות וחילופי אנשים

את הקודמים הוצאת לשלג, גיחכת להם

הגיע תורך, תעלם בשקט, אל תצטער

 

הזכויות שמורות, לי, לחדשים ולישנים. 

לפני 11 חודשים. 1 בדצמבר 2023 בשעה 11:53

כמה עוד אצטרך לכתוב

עד שיגיע הסוף

כמה מלים ודם ישפך

לפי שגדי יגור עם זאב 

איפה ההבטחה, הגאולה

יתכן שהגיעה וכבר פוספסה?

אולי צומצמה, הוקטנה, הולאמה

אולי עיוורים אנחנו והיא איתנו

מהתש"ח, שבעים וחמש שנותיה דממה

כחול על הים, רקיע זרוע כוכב

גוי גדול, מפוזר, עני ועניו

שחור על לבן נכתבה

ספר יחיד שלא סיימתי

אחד ששווה קריאה

הפשוט, הרשום, הנדרש והסוד

הפשוט, הנביא, המלך ואני

גם את שם, כבר לא איתי

זורם לי הדיו, מהלב, מעצמי

אולי עוד אשמע, לפני אשכבה

אולי עוד אראה בחטף

ריח הבושם, ציצית שערה

כמעט איבדתי תקווה

ממנה לבטח, כמעט מהעם

תלוי מצוואר, על ענף, על כתם קולמוס

לא הספקתי לכתוב והכל הפך לבולמוס

נפרצו הגבולות, אויב על גדרות

זה זמן נביאים ושוטים, מאמינים בני מהגרים

נלחמים ורוקדים, מדברים בקצב יורים

משפטי שדה של פרשנים

איפה היו אותם חכמים

כשרק נכתבו פסוקים ראשונים

 

זכויותי שמורות, הספר נכתב, הכל נאמר

לפני 11 חודשים. 1 בדצמבר 2023 בשעה 11:27

דברתי עם מוות,הוא ענה לי מייד

השיחה די קלילה, מלכודת שנסגרה

קבענו מפגש, לא מחייב

שבוע הבא, בעזרתו ובעזרתך

חופשת יממה משירות מיותר

באתי אתמול, לא אהיה פה מחר

המבנה גופני, די שגרתי

שיער צבע חול, נעים בידי

העור די לבן, המוצא דומה ומוכר

היא אוהבת קשוח, כל הזמן מתחזק

באתי נפוח ויצאתי רועד

אולי התמכרתי, בוודאות היא תפוסה

שבוע חיכיתי, פתאום היא חזרה

יושב ונזכר, מחייך וכותב

רשמים על מסך, צלקות על הלב

האישה והמוות, העלמה והקץ

חזקה מגופי, רצוני מתכופף

תכפה עלי הר, גבעה וגיגית

ככה יוצא כשאנוש פוגש בלילית. 

 

הזכויות שלי, גם אם ההשראה זרה

 

לפני 11 חודשים. 1 בדצמבר 2023 בשעה 11:11

השבת נכנסת, מקדם בברכה

ברחבי המחנה דומייה

יודע רק שורה ראשונה

ומשם המסילה חלקה ובירידה

חושב על ההיא, בעיר, מאחור

לא מתגעגע אבל רוצה כבר לחפון

בקומה השלישית, במיטה, בחדרון

עם הנר והקטורת וחצי עילפון

היא עם משקה ועשן

לא גומרת בתנאי פיכחון

לי מספיק רק מראה, צעקה

קצת עור לבן שמביא לזיקפה

הפטמות קשות, חצי שמנה

משום מה נמשך

אולי מזכירה לי אותה

היא לא רוצה ביקורים או שיחה

המילואים זה שלך

תביא רק את הנשק, הזין

מזה שנה וחצי אני משפריצה

החופש הגיע, היא מרוצה

השתחררה מבעל רופס שלא שמע בקולה

אחת שרגילה לשליטה, בקרה

נחשו מי הגיע, תראו מה קרה

הריתוק, המשקל, גניחה נפלטה

הרצועה והחנק, כל המיטה רטובה

כולה רוטטת, סוללה מלאה

מרשה לה לגמור

ברשותי ובשמי

בעלים חדש, על מדים באופן זמני

החליף מסכת בנשק ובא לבקר

גנב את הלילה, לא רוצה באחר

 

 

הזכויות שלי. שמורות ללילות. 

לפני 11 חודשים. 30 בנובמבר 2023 בשעה 17:38

הפרצופים נראים לי מוכרים

אולי מגלגול אחר, חיים אחרים

לפעמים אפילו אני זוכר מהיכן

לפעמים נחלש ואוהב את כולם

כשהמבט מצטלב אני מתרגש

כשזה הדדי זה לעתים הרסני

הרעש ההיקפי נאלם

רק אני והיא קיימים בעולם

היא משתהה לחלקיק שנייה מיותר

אני תוהה על מה העניין

אולי היא כמוני רחמנא ליצלן

אולי היא מחפשת מילה או מגע

לבטח היא כמוני, מוקפת אדם ובודדה

אבל היא תישבר הרבה אחריי

לא שורה, לא מילה

אתה אוויר ידידי

שכחת שהיא מכרה ותיקה

 

לפני 11 חודשים. 28 בנובמבר 2023 בשעה 15:59

בודד לחיות לבד, אבל אני מתרגל

עצוב לאונן, לאט לאט מסתגל

כמה אפשר להזיע, הריח משתלט

עד מתי לעצמי להריע, עד שאתפרק

כמה זמן תחכה, תחפש או תפנים

מתי תבוא התשובה, מלמעלה או מבפנים

עד איפה תשנא, עד גבול אהבה

עצמך, הסביבה, לא תבוא בארץ בחירה

משקיף מבחוץ, על עצמי, אחרים

מעביר את הזמן, שליחות שגויה בחיים

לא מקבל עצות חינם מזרים

יעלה לי ביוקר אם לא משלמים

מסתכל על אנשים מדברים

איפה הייתי, איך הם למדו

מנסה לנחש את סוף הסיפור

שלי, שלכם, גם אם טעיתי

לא אודה לעולם

לא אבוא ביניכם

גאה, מנצח, תמיד מסתנוור 

ממצמץ לבדי בחדר אפל

 

הזכויות שמורות לי, אין לכם זכויות כאן. 

 

 

לפני 11 חודשים. 25 בנובמבר 2023 בשעה 19:28

המגורים כאן מלאים קולות

חדים, לא מובנים

כמו עכברים בין הקירות

אנשים זרוקים בין חלקי מדים

סופרים שעות עד ההפוגה

משחקים במחסניות

יצאנו לקצת קליטה

סיבוב עם האישה

עד הסבב הבא

מקווים שזו תהיה הפלוגה השכנה

פחות שניים, הלווייה כבר הייתה

לא הלכתי כי על הזין

והייתה עבודה

שהקצינות נפגעים ילוו

אין לי רגש לחולשה

זה במילא תורי בסיבוב הבא

מי יגיד לילדים, הגרושה לא תהיה מרוצה

הלכו המזונות והסופש בהחלפה

שתי הקבועות ייפגשו בלוויה

הפתעה נעימה

מתישהוא אתה מפסיק ללהטט באנשים

והכדורים נופלים לרצפה

קרה כמו פלדה, הנשק, הנשיקה

של ההיא, האחרונה

היא אפילו לא תדע

בניתי על לשבת על הקבר שלה

לא תיכננתי על מלחמה

לא חשבתי על תבוסה פרטית

ארון עם דגל, מטח הצדעה

מקווה שהוא כבד על כתפי השישה

מותי בטרם עת, התאחר לדעת כמה

סופו של כל הולל, על פי החברי'ה

אם היו יודעים את האמת

לא היה נכתב הספד

לא מיטיב ולא נדיב

לא איש רעים, קצת פוחז

דיבר אלים, עם הידיים הפריז

לא הכרנו באמת

אולי יוסיפו החברים איזה משפט

על הנקבר, הבר מינן

דרכו האחרונה

בטח יחזור, כבר נולד מחדש באיזה חור

נקווה שלא אצלינו

אולי מעבר למחסום

הצלחה בגדילה, בהתפתחות

לא יעזור, יגיע שוב לתחתית החבית

אלף גלגולים לא יעזרו

רוע מולד לא ירפאו

רק קצת ינסו

בעפר ואפר יכסו

האף והזין יבלטו תמיד

יהודי חרמן

סופו של סגפן. 

 

הזכויות שמורות לי, כרגיל

לפני שנה. 21 בנובמבר 2023 בשעה 18:29

אם הייתי לבד בעולם

בלי ילדים או אישה

היה לי כל כך הרבה זמן

למימוש הייעוד, הכוונה

לא הייתי מסתפק בחצי עבודה

כל סוף שבוע יוצא למדבר

להר, לאהבתי הגדולה

הייתי מתמלא בה עד הגדה

כי אם הייתי לבד

הייתי כלי ריק

וכל טיפה הייתה משנה

 

הזכויות שמורות לי ולמהרהרים