|
|
|
הזמן עובר, אני לא מתקדם
נכנסתי אחד, יצאתי אחר
פנימה לבוש עם אלף תשובות
החוצה חשוף, ללא מסגרות
החוקים נזרקו, אחדים רק נותרו
גם הם ישברו אל מול אילוצים
עירום ועריה, נסיבות וחיים
באתי לנאום ונמצאתי חסר
רציתי לגנוב אך בסוף מוותר
הזכויות שמורות לי, לחדר ריק פעם בחודש
הזקן כבר קשיש, קהה כמו כפית
אטי ושקט, עוד קצת מתכופף
מול הקיר כל היום,פה פעור ובוהה
השפתיים זזות, אילם וטועה
פעם גס, קולני, רודף שמלות, כוחני
הכריח ללמוד, לשנן, בלי רחמים
על הגב, בידיים, במעלה נחלים
צרח וצחק, עד כלות המלים
הדייסה נוזלת,כולו כתמים
אטום ודוקר, מגודל בזיפים
אותה חולצה מכופתרת, אותם ריבועים
אתמול דומה למחר, לכל הימים
בלי חברים, האמין רק בנשים
רק מפות ותיקים, אבק מדפים
בלי עצות, בלי רגע דל
התקרה מתפוררת, אל תטיפו מוסר
פעם ביום נדלק הניצוץ
המבט בעיניים משתנה לרעה
שוב אש בוערת, שוב השנאה
הקול לא נשבר, המשפט ברור ומושלם
זכר מלים, אותם משפטים
אומרים בעצמנו לילדים חדשים
גם בנו איבה, לסובבים, לבריאה
מעבירים אותה הלאה, לדור לא נודע
למדנו שיעור וגם לקח, שלושה ילדים
כך חולפת תהילת אנשים
לוקחים את הטוב, תקועים עם הרע
ירושה של דם, לכולנו חובה.
הזכויות שמורות, נקווה שרק לי.
על קוצים, הרעה בתנאים
באתי בטוב ויצאתי בכיווצים
שמענו על מתנדבים
הסבירו לי פעם הזקנים
רובם מתים צעירים
אתה לא זז עד שבשמך קוראים
אתה נשאר אפור, בצבע הקיר
לא נמוך מדי ולא מהבולטים
ככה שורדים, בצבאות ובתי חולים
רק ככה תקבל פיצויים
בלי צלקות ובלי זיכרונות
רק חברים טובים
על שבתות בין זרים
תפילות שבת מהסדיר
קורא בעיניים את המלים
לא עולות מעל הדפים
לא נכנסות לכל הלבבות
כבר היינו בכאלה קבלות
התבגרנו, הזדקנו, נשארנו ילדים
הם עוד צריכים אותנו
חושבים שהם גדולים
יבינו עוד כמה עשורים
אולי יזכרו בנו, עתיקים
לא בין החיים, תחת אבנים
הזכויות שמורות לי ולקב'ה
אני זוכר את כל החלומות מהמלחמה
זוכר אותם בזוגות, בשלשות
מסוף הלילה, מאשמורת ראשונה
זוכר את חזיונות האלימות, אשליות האהבה
הם נפסקים רק כשבועטים בי לשמירה
מתחדשים כשמתעטף בשק שינה
כל יום נחלמים בוילה אחרת, הרוסה
כל יום הם שונים, מחרידים מהשגרה
אף פעם לא היה לי ככה, שאלה
ישנתי כמו בר מינן, אטום להשפעה
מנותק מהאנשים, מהסביבה
כשחולם משוחרר, עצמי, בלי תשובה
הזכויות שמורות לי ולרואים בעיניים עצומות
כמה היו לי, כולן נעלמו
לכמה אמרתי, כולן שמעו
כמה עטפתי, חיבקתי, השכבתי
כולן נענו לי, אחר כך עזבו
בגללי, בגללן, אותו הדבר עם כולן
עכשיו שוכב על שקש ומזרן
סופר דקות, ארוחות ושיחות עם זרות
ביקורים חטופים, מתולתלות, חלקות
פגישות הזויות על מדים, ריח שמן רובים
שומע הבטחות וגומל בשקרים
חוקי המשחק לכולם ברורים
לא משנה מילואים, אזרחים
בחטא התגייסנו, בחטא משוחררים
הזכויות שמורות לי ולשבוז...
רוב היום על הגב
בין בטלה לאתר מתועב
מחפש איפה לשרוף
זמן וכמה ניירות
כבר מזמן לא כותב בשורות
כבר מזמן הפסקתי לתהות
על משמעות ומטרות
יושב על גדת נהרות
צופה בזרימה ואדוות
במוקדם או מאוחר
גופת אויבי תחלוף על פני
או משהו טוב באמת
או אראה עצמי משתקף
אשאל לאן חשבת שישאוך המים
ההבדל בין תכנית למימוש
הכל מאבד משמעות
הכל מתערפל כשסוער
הכל בהיר כשיישן
אין ספק, תתעורר
בין מלכות המציאות והצל
תמצא עצמך על ההר
ארבעים ימים במדבר
רק עשר דיברות נכתבו
פעמיים לנו ניתנו
האם המקבץ הראשון
דמה לשני ששרד עד היום?
הזכויות שמורות לי, לשוכבים על הגב, ולחורטים באבן דיברות.
הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב;
אֶצְבְּעוֹתַי, לַמִּלְחָמָה.
אני רוצה אות מערכה
על החזה, על המצח, על המצבה
אני רוצה על שמי ארבעים מתים
מלחמה של שבע שנים
נקמה של גבר בגיל העמידה
נער מזדקן עם זקפה
אולי בשבילי מלחמה אחרונה
אבל בכושר, חתיכת בן זונה
רובאית, מסייעת, מקלע, מרגמה
יודע הכל, רק תנו לי שליטה
קליעים, ידיים, שיניים
רק תצביעו על מטרה
חיכיתי לזה ארבעים ושתיים שנה
להוציא את השנאה
ילד קטן עם בעייה גדולה
השפוי היחיד במדינה
תצטרפו לתכנית, הנה הבשורה
גייסו אותנו לפלוגה
זרעתם רוח- תקצרו סופה
לא מלמדים באף בית ספר
הרג בחסות המדינה
רק אצלנו בפנימייה
בית ספר למלחמה
השכבנו עשרות, דרסנו בשרשראות
אני עם האחים בין מרכבות
מעלינו השרפים והפתנים
רעם מטוסים בין עננים
האדמה רועדת, החבר'ה מרוצים
אלימות מסובסדת באמצע החיים
קיבלנו נשק ומדים
צווי חירום, שטחי כינוס, צריפים
הוציאו פקודות, כל כך מתירניות
כל מה שזז, יכולים לירות
מדיניות קריצת העין והסמוך
שמו עלינו אפודים ושחררו את החיות
זאבים הפכו לציידים
לא באנו רק לראות
ימים טובים, מזג אוויר לתמרונים
כל הבתים פה הרוסים
איך נחזור למשפחות
לעבודה, לחשבונות
אחרי שטעמנו מהדם והאמת
מהרֵעוּת, האכזריות
חוויית אנוש בכל הרצף והעוז
לקליעים וחברים
תמיד מצלקים ונעלמים
הזכויות שמורות לי ולאלו שמבינים
עצירות למחשבה
מתוך שעמום ואין ברירה
חוסר מעש מוביל לכפירה
בכל עיקרי האמונה
שמתי אותם בצד
רק למלחמה הקרובה
חודש חודשיים, גג שישה
לשוטים ניתנה הנבואה
כי מי אנחנו במיקוד ראייה
טובים רק לאחור
חכמים בדיעבד
אחרי שהדם נישפך
כולם סופרים לי סימנים
כולם הפכו לחכמים
מפרשנים כתב חרטומים
אני לא רואה אותם במדים
רק מזיינים את המח באולפנים
לועסים מלים
חבורה של אפסים
לפני חודש אמרתם הפכים
מוות לקריינים, לשדרנים, לפרשנים
ללשעברים שגידלו את הרוצחים
מה פתאום שונא, אני רק משלם
על טעויות של אחרים
לא רואה את הילדים
לא מזיין עשרות ימים
לפחות חוסך בהוצאות
לא בא לי אימונים, או תרגולים
רוצה את האויבים מתים
את הקליעים שורקים
פעם אחת יהודים ריבונים
פושעי מלחמה, מקבים
שמו מעליי קצינים
שכחתי כבר איך הם נראים
לא איש של מסגרות
חולה על הפרצות
בין החוקים, בין הסדינים
תפרשי לי אותם, לבנים
שיהיו מתוחים
אשים עליהם את הביצים
ואז אזעקה, כוננות, הקפצה
היינו צריכים להרוג אותם קטנים
אבל חלמנו על פיוס והשלמה
בשכונה הלא נכונה
פה זה רק תחרות השתנה
למי יותר גדול
ומי זיין את השכנה
כל הפלוגה פה על קוצים
מתפללים לביקורים
לחבילות, לאפטרים
כולנו עם זיקפה
לא רק בוקר, כל היממה
שתגיע האישה, שלי, שלך
לא בררן, רק סתגלן
יורה בין כוונות
צרורות של רוחב להריסות
לא אכפת במי אפגע
עדיף בילד שהשארנו חי בפעם שעברה
הוא גדל להיות חוצפן
קפץ מעל גדר
נוהג בטנדר לבן
רצח, אנס, לקח שלל
עכגיו הגענו לביתו
הוא על הברכיים, ליד אחותו
אני ורומן, שני רוסים
חמושים ומטומטמים
לא הגענו לשלול שלל
לא לבוז ביזה
רק עניין קטן של נקמה
גם אם הבורא לא תומך בכזו גישה
יצאו לנו קוצים בין התפילין
הסבים היו גאים
לא ביירות ולא ברלין
רפיח ים, דוגית ונצרים
באנו בשביל דם
על הקירות, עד התקרה
האחות כבר דומעת ופשוקה
מזעזע, פשע מלחמה
כמו סבא בפרוסיה לפני שמונים שנה
זה אחי לנשק, הוא בעינייני הכוס
לא אני, המוסר אצלי זה צו
רק אקח קרקפת, אתלה על וו
אחזור הבייתה לילדים
אבא חזר ממילואים
הייתה מלחמה, היה מגניב
שיחקנו שש בש, פתאום היה תקציב
הנה המזכרות, אוזניים וקוקיות
מציב דוגמא לדור הבא
הלוואי שלהם תהיה גם מלחמה
הזכויות שמורות לי ולאוהבי האדם באשר הם.
משעמם בשק שינה
מחפש לי רק סיבה
לצאת אל הרחוב, להירגע
לסחוב איתי את החבר הארוך
כולו מתכת קרה
מושחם ויפהפה
הטבעה ויציקה, חמישים שנה
מלחמה אחרונה באסיה הרחוקה
מעורר צחוק, חמלה
בעיני המתבונן הבלתי מיומן
עובר אורח דל שומן
אני מעריץ את המחסנית שהתעקלה
מזינה ישר את בית הבליעה
לא שלך, של המכונה
שלושים ואחד, לסירוגין
עשרים ותשע, למהדרין
על הקפיץ רחמים
הקנה מעובה
הכוונת בנרתיק יפה
צבעי הסוואה
לא יעזרו בסביבה בנויה
עולה על הגג
החושך מופר
הכל נצבע ירוק
אלוהים לידי, עזר כנגדי
הנקודה, הקו
האוזנייה קודחת חור
מתעלם מהנאמר
אני הריבון, אני התליין
לא צריך אישור
כל מי שזז מועמד לחירור
אין בלתי מעורבים
אין חפים, בלתי מנוקבים
דמם הפקר
פשעי מלחמה
תענוג של חווייה
חיכיתי לזה ארבעים שנה
התנדבתי למשימה
טופס מהרופא
שאלון וחתימה
הוא ממילא בן כיתה
חייב לי טובה
אני יודע משהו על אישתו
חרק שיניים וחתם
והנה אני כאן
על הגג שברצועה
פרק שני של האצבע המורה
קילו וחצי לחיצה
14 גרם יצאו לטיסה
עורק התרדמה, עמוד שדרה
כל הפנים ממלאים את העדשה
כתם לח על החומה
מתקפל מהעמדה
איקס על הקת
הלב אומר שירה
הירייה נבלעה במהומה
איש לא שמע
הריגה לא טובה
אולי ילד, אולי אישה
אף אחד לא מתחמק מהחרמש
אף אחד לא מת אדיש
לא מוסמך, חצי תחביב
כאן אני לא רופא
קלע חוד
חורץ גורלות
בשביל זה אני כאן
את התלונות להאג
תכתבו מכתב
אני אף פעם לא יוצא לחו'ל
לא מכיר באף שופט, מוסד או בית משפט
מפחד רק מהבורא
אני לא בורר
שולח את כולם
הוא כבר ימיין אותם.
הזכויות שמורות לי ולכל האחים לכוונת
מרחמת על עצמה
מתפוצצת, מחוקה
לא המצאת את הסיבה
את רק התוצאה
זמן הוא גם תרופה
אם את מאמינה לאגדה
תקשיבי לרופא, קחי דוגמא
לחיוב או לשלילה
אצלו זה רק מלים
אצלך זו הרגשה
מחר הוא כמו אתמול
עוד קצת מהכל
עוד חודש את אחרת
עוד שנה עדיין לא מושלמת
קצת יותר טובה
קצת הקלה
הזכויות שמורות לי, רק לי. ולה.
