שירים שחורים

ככה נראית מלחמה?

שיפתחו את בתי הקפה

כמו בלבנון השנייה

שוב נעביר שקיות

לקירור, לקבורה

אבל הבטלה, הבטלה

לא מטווחים, בקושי שמירה

איפה התמרון ואיפה התקווה

עוד לא אבדה

היא עוזבת אחרונה

כותב לכל העולם

מחפש תשובה

פעם אבין שהיא בפנים

היא לא צריכה הודעה

הזכויות שמורות לי, ולכל החבר'ה בצו 8

שואה, אחים, שואה
דם יהודי שוב נספג באדמה
על דגלים שמכבר הנפנו
שום דבר עוד לא למדנו

לא נכר ולא אירופה
עץ החירות מושקה בדם
עוטף, אשר ועד תימן
נושאות כלים על פני הים

פרעות על גב ההר
מזוקנים פורעים מהקווקאז
דלתות מרתף על כלי הזין
מנהרות חוצות גדר ועין

בכח הזרוע נאוחד
אם לא לבד אז תחת השגחתו של האחד
לא יתן לנו לאבד את השיבה
עם מצא דרכו לארץ חטופה

זה לא חאקי, זה צבע זית
היהודים יוצאים מהשגרה, מהכולל, מוצאים תשובה
על מפלצות ברזל אל הרצועה
לא חשבתם שהעם הזה ילמד עוד מלחמה

זה לא ירוק ולא שחור, לא צלב קרס ולא ליגיון
זה זרע עמלק, הגואל מניף ידיו
עֵ֤ת לֶֽאֱהֹב֙  וְעֵ֣ת לִשְׂנֹ֔א  עֵ֥ת מִלְחָמָ֖ה  וְעֵ֥ת שָׁלֽוֹם
זו ההכלה, ההחלדה, ההתנתקות, ההפרדה

השריפה, ההכחדה, האונס, הביזיון
פעם ביובל התקף של עיוורון
מיום הכיפורים עד שמחת תורה
מגטו ווארשה עד המצדה

לא דוד ולא כוסיבא
לא האצ"י, לא אי"ל
לא חד העין ולא בית חשמונאי
אחד בוסקילה, אחד פלדמן, אחים בדם

עוד נספיק להתנצח
עת נקם ועת שילם
רק ביחד ננצח
הלקח נכתב בדם

הזכויות שמורות לכחול וללבן

הדם על השבילים, לחדר אוכל מובילים

ליד גדר בדויה, אחיזת עיניים, מלחמה

כשיורים בסוף אני תמיד בורח ונפגע

מוציא את הרסיסים עם בקבוק וציוד מהעבודה

מסדר זיהוי שהוא בדיחה

גרמנים, ערבים, עמלק

עם למכירה

כל דור קם עלינו יהודי שכמעט מוביל לכלייה

מתי נתעורר מחלומות, מגלויות

אנחנו כבר לא מאחורי גדרות

הגיע הזמן, פושעי מלחמה

להצטרף לכל האומות

להפוך הגנה להתקפה

שהאימא שלהם תבכה

הרעולה, הערלה, המכוסה

גידלה את ילדיה לעקידה

מתעוררים רק בשואה

יפות הנפש בהמתנה

באלף קברים ואנדרטה

פעם אחת תרופה לפני למכה

נקים להם כמה מחנות

נעשה להם סיבוב במשאיות

שואה בכדורים, שואה בגזים

ניתן להם סיבה לקינות, השפלות, ספרי זיכרונות

שמו אותנו בשכונה רעה

אין ארוחות חינם מאז בריאה

זה המבחן, זו התוצאה

מחליפים רועים בְּרוֹאִים לעדר יהודים. 

הזכויות שמורות לעם סגולה, תרצו או לא תרצו

מוות מוקדם, איבוד פעימה

חשבת שראית הכל ואז היא מגיעה

קריצת התליין, כל כך יפה

הלהב על הצוואר, החיוך לא נרגע

היא מגלחת, התער על הווריד

לאורך, כמו שכתוב במדריך

שוקע באמבט, למטה עוד חמים

טבילה אחרונה לטיפש התמים

על מיטה כה צרה

היא מיתת נשיקה

השכנים עלו בגלל הריח

לא החריקה

היא ורד על מכסה הארון

שבעה חיילים, שלושה קליעים

היא הפכה אותי לגיבור

מעל דגל לבן וכחול

בשירות האומה, בשם אהבה

מול קהל צרחתי את שמה 

עד כלות נשימה, הוא הדהד מהקיר

עד שיעול וצרידות וחרשות

עור תוף מבותק, הלב דומיה

הזין גמור, הביצים ברצפה

כולי אדום, כותב לה שירה

קו ישר וארוך, חסר הרגשה

הזכויות שמורות לי, לה, לשנה החדשה. 

על השינאה שרק גדלה, איזו הרגשה

על החורבן שבדרכי, עילוי שאין שני

על הצריבה שבליבי, הדחייה מהבריות

על הסירוב שבאוזנייי, הכתפיים הקרות

על החישול מכל הנ'ל, תני לי עד בלי די

על הכתם מלידה, הצלקת שמחווירה

האודם שדוהה מהשפתיים, נצרבות מהחמה

אני זוכר חיוך וזוג עיניים, תחת החופה

אני זוכר את הספק נולד, הצל המתגבש

איך ההבטחה הייתה למאכולת אש

על הבדידות, מי יוכל לה אם לא אני

יודע שדרכי שגוייה, אני לא היחידי

מלמד את ילדיי להפך, הם מבינים ישר

מי אמר להם שכך כדאי

על התקווה, עדיין מחפש את התשובה

היא תמיד מתה אחרונה

האמונה שרק נולדה, בלי מילה, רק הכרה

בלי מחויבות של דת או של תפילה

לא חייב דבר לאף אדם, לא דיבור, לא מעשה

חובותי פרוסים לשנים, הנושים כה דייקנים

היו גם חברים, הוחלפו במכרים

אד הוק ועד עתה, לא נדרשתי לחֶבְרָה

רק נשים, גוף לעינוגים, לא רק נקבים

יפות, כה עירומות, שומעות הכל ומבינות

עזר כנגדי, כותל לקינות

רק לנוח על שדיים, למצוץ פיטמות זקורות

נותרו כמה שדים, כמה מלים אותן אזכור

ציפורניים ששורטות, בתי דין ומזונות

הראשונה, השנייה, אחר כך רצף של אין ברירה

מתי תיגמר החוויה, כרטיס לכל הנסיעה

ארוכה, מדי קצרה, נוסע יחיד, רכבת ריקה.

הזכויות שמורות, רק לי. 

חטאי השנה הקודמת, בקצרה
שמתי אותם עמוק במגירה
את לא תמצאי, מפנייך ההטמרה
איש לא ידע

הראשון על הבגידה, משם התחיל סיפור העלילה
היה הייתה אישה, לא בה האשמה
לא היה שם נחש, רק גבר ממוצע

השני על הגניבה, עיסוק יום יום לחלקינו בחברה
כולכם חוויתם, לא נרחיב את היריעה
חמדת נפשי אצלי, לא נולדה שלי

השלישי מדי סודי, לא לכאן, לא אף פעם
סוד הוא בין אוזניי, מאחורי עיניי
אם יצא מפי כבר נכס ציבורי

עוד אחד לשנה הבאה
מי ידע הפעם מה
דם או זרע או דמים
תשובות אצלי וביניכם, שותפי לחטאים

הזכויות שמורות לי, לכם, לכולם

גברת מאתר היכרויות. שיחה טובה, אנטיפאטית כמוני, סובלת מעבודה דפוקה כמוני, אמא יחידנית, הורה חולה, גורל לא משהו.

פגישה ראשונה בירה וקצת משחקים בפארק. נדלק. 

פגישה שנייה למיטה, לא נדלק ממנה, לא עומד לי אפילו, לא נשלטת בעליל, מתנגדת לכל נסיון, טוענת שלא ירדה מעולם לאף אחד. ירדתי לה ועשיתי ביד וגמרתי.

פגישה שלישית, בא לחדור אליה, עצור, שים קונדום. אסון. שוב יורד לה וגומר לבד. 

חוויות דומות? מחשבות? 

בארץ ישראל שלי הנופים מלטפים
בארץ ישראל שלי קוברים חברים
על קידוש השם, על ידיעת הארץ
על ביצור החומות ופיקדונות של אחרים

בארץ שלי הפריחות מדהימות, כשיש מים
בארץ שלי הפירות מתוקים, כשלא נגנבים
לפעמים מקבלים אבנים, בקבוקים בוערים
נפרדים מאהובות, חותמים על אפוד וציודים

בארץ שלי יש חברים, מהשכונה, הלימודים
יש גם מהצבא, אלו ששורדים
לפעמים נעלבים מאלו שלא מבינים
את עומק המחויבות, עמוקה כמו המלים

יש ימים שהזמן עומד, רק החדשות נשמעות
לא ארץ של אמת, רק שמועות
לא לחלשים, בעיקר רעשנים
תצעק חזק, תהיה בין הבולטים

בישראל שלי המחיר יקר, כמעט בלתי נסבל
טוב שאני רמאי, כמו החזאים
האבק נכנס בין התריסים, נגרס בין הניבים
והחמסין, החמסין..

הזיעה ניגרת כאן בקילוחים
מה עשו פה לפני המזגנים
אין כאן רכוש פרטי, בטח לא איתי
הכל כאן ציבורי, גם הנעול והאישי

בארץ שלי הראשון זוכה, האחרון בוכה
האמצעי מסביר כמה הוא חכם ויפה
אני מחוץ לשורה, לטור, לספירה
תמיד מנצח כי המשחק רק שלי

מהארץ שלי התושבים בורחים
חכו, עוד יחזרו, מהגרים, מעפילים
בקליפות אגוז, עם מבריחי דרכים
בינתיים מחתימים דרכונים, בעיקר זרים

בארץ שלי הרחובות בוערים
להבות של כחולים ולבנים
הכבישים חסומים, הפקקים מתארכים
הלשונות חדות, הצפירות מחרישות

בארץ הזו הניצולים מתפגרים, הילדים נדרסים
מחכה לעונת הליבלובים, לראות את מעט האירוסים
עומד מול הכותרת ומשתאה
איך בכל זאת נשארו כאן, מעט? הרבה?

בארץ הזו הרעב הוא תמידי
השמיכה תמיד צרה ולא תשאר לך חתיכה
האלמנה גם יתומה, במסדרון עם הזקנה
רק תדאג שזו לא אמא שלך

הנוף מהשומרון, שולי הארץ פוגשים בכחול
סיפרו לי שביום טוב רואים את החרמון
לפני שהגענו לא היה פה כלום
המסיבה נגמרה כשהגעת, התצפית בתשלום

אין ימים טובים, בעלי הבית מופקרים
הנשים קשות והגברים טיפשים
אבל כולם תמיד צודקים
ואם בספק תשאלו את אלו שלטוב מכוונים

חופשות בדקה התשעים
כולם מתפללים לאלוהים שונים
נולדים, צמים, תפילין ותכריכים
מעטים מאמינים, הרב חוטאים

ארץ ישראל שלי עייפה ומעט מוזנחת
ארץ ישראל שלי הכי מטופחת
לא הייתי מחליף אותה בדבר
הייתי שורף ובונה מעפר.

הזכויות שמורות לי, לכולנו.

אתה שרוף אצלי אמרה האחרונה
אתה אלים, אני מדממת, כולי סמנים
מעדיפה לשכב עם בהמה
לא רוצה לשמע ממך, האישה השנייה
לא לווייה, לא שבעה
אתה שיקוץ, תועבה
הדברים שאתה אוהב הם פשע מלחמה
אין לְךָ מחילה, כפרה, נחמה
לא זוכר שבקשתי ממנה סליחה
היא עדיין רואה אותי כל חצי שנה
קרעת את הלב שלי, אהבתי אותך
ועוד עם מי, מצאת לך זונה
האמא של השלישייה
אני לא שפטתי אותן
ועדיין יש לי פינה חמה
הייתי חוזר לכולן

הזכויות שמורות להן, בבלעדיות.

זוכר את הנסיעה

את הנשיקה האחרונה

הרמתי לך להנחתה 

ונתת לי מתחת לחגורה

שמתי את כל הדברים באוטו

לא בפעם הראשונה

נוסע ריק שעתיים

מבין שכפת עלי התחלה חדשה

רק שזו לא התחלה

זה רק סוף

עד ההתחלה עוד נכאב

בכל הכח נהפוך אהבה לשנאה

ללא הצלחה

עם כל הסכוי לסליחה

שלא תבוא, לא בכוכבים

לא בין שנינו, על פני מרחקים

הפסדנו מראש, כולם צדקו

רק אנחנו עיוורים, הראש בקיר

נשארו רק הקוצים ופתרונות ארעיים

מחשבות חשוכות כשהולך בלילות רחוקים

הזכויות שלה.