נעים להכנס
דאגת להכל, הלכתי ואני עייף
הצל, הרוח והמים
טבילת בין הערביים
קיצרתי מרחקים
דמיינתי אותך במחשכים
עוצם עיניים
אצבעות על עפעפיים
השמן על עורי
נמשח למלך בביתי
השרירים רפים ומתארכים
צללים יורדים ומתעלמים
מזמן וממקום
רק זוג וזה הכל
תריסים סגורים
לעולם לא נפתחים
מאחורי חומות, גדרות מתות
אני ואת שורפים שעות
לא עיתונים ולא שמועות
חרושת השטויות
רק צעדים ורגשות
אין מילה על אהבות
ישנות או חדשות
לא צלילים, רק אנקות
קשורי מבטים, הפוכים
תמיד היינו עקומים
עקובים מדם ובשפכים
עולם שלנו, בלי זרים
חריגים, לא שייכים
חוג קטן של מכרים
קיטלוג, ראשי תיבות
אלף מגירות, אחת שלנו
עולם אפל, מוקף סודות
לו התחלתי לדבר
היו עוטפים אותי כמו צל
טוב שנולדתי אילם
רק כותב, לא מדבר
החיים איתך יפים
שלווים כמו רוח בעלים
למרות הרגש העולה
המרתף, המזווה
חיים על סד, כמו בכבשן
בין הפטיש והסדן
הלוואי היינו כמו כולם?
הזכויות שמורות לי, היא כבר לא איתי