ובחלומי אני שוב בביתי
לא הראשון או השני
לא של ילדות, של בגרות
בו התחיל הרגל השחיתות
שבנינו ביחד
שהחרבתי לבד
בהחלטה של רגע
לאחת קבורת רגש
לאחרת היצר
ברק שיער ארוך שמשך
גוף ארוך שחרך
אותי, את אדמת ביתי
בלתי נמנע, חשבתי התחלה חדשה
לא מתחרט לרגע
לא מכה על חטא
הייתי חוזר על הכל
הכל נכתב, בדם, בגורל
סבא עשה אותו דבר
רק קצת יותר חכם
הוא לא שפך את הדם
הוצאתי דיבתי לעולם
מושא לגיחוך
נשארתי בלי כלום
לא בית לא אישה
הלכה גם השנייה
חזרה לילדיה ובעלה
הרסתי רק בית אחד
למרות מאמציי להחריב לכולם
לפעמים אני מפסיד
וזוכה, ונוחת על רגליי
כמו תמיד, השורד המושלם
מוחצן רק כאן
עושה מכל דבר עניין
נושא לכתיבה
כדי שתכירו
אבל זה אותו דבר אצל כולם
רק פתאום יש קהל
לכן בורח למדבר
מהחלום, שבינתיים נמשך
העיניים פקוחות וחם
ועדיין חולם, מהחום הוזה
שהצלחתי, דפקתי את כולן
לא השארתי לאחרים דבר
גם כשאני ער
החלום מסרב להתפורר
עדיין חולם
הזכויות שמורות לי ולאלו שהתעוררו