שירים שחורים

מודה אני בפניך על הזריחות והשקיעות

מודה על דימיוני ובעיקר על זוג רגליי

שריככת את ליבי והקשחת את ידיי

על אלף אהבות ואחת שלא הכזיבה

מודה על השינאה ששמת בליבי

מעט האהבה מאחורי גבי

מודה על ילדיי וכל נשותיי

על כל אותן הפעמים שיכלו להיות

על המערות שהסתירוני מזעם הבריות

רחוק מברואיי כפיך וקרוב אל נופיך

על הישגים ספורים ואלף אכזבות

על שהנחת לי לטעות

על שהצרת צעדיי 

על כל שיגעונותיי

על החבל על צוואר ושלמות מפרקתי

על טביעה בים רדוד ונשימת אפי

על שהנחת לי לבנות

חומת תפארת לאטימותי

על שהרסת הגנתי בזוג עיניים ירוקות

על ההרים, אין ספור מעידותיי

עדיין מהדהד שם קול צעדיי

על תאוות הנדודים וארבעה קירות מקוללים

על הזרע ששפכתי והדם אשר חסכתי

שונא את כישלון תוכניותיי 

ובורות בפני הצלחת כוונותיך

על גמישות חוקי מוסר

המטבעות בקופתי

והצרחות שבאוזניי

פשטות כוונותיי

וחדות ראייתי

על אקראיות הקוביה, רמאות המהמר

על זה שאין חוקים כשאף אחד לא מסתכל

על עשרת הדיברות שאת רובן שברתי

על תרי'ג מצוות שאפילו לא הכרתי

על שס'ה גידיי ורמ'ח אבריי אותם טיפחתי

על חסרונותיי, בחרוף הנפש עליהם הגנתי

על רכות ההתחלה, על קשיחות ההבשלה

על שמאוחר הבנתי, לעצמי בקלות סלחתי

על מתיקות החלב אותו ינקתי

וטעמה המר של התרופה אותה ירקתי

על רכות הקיר שאת ראשי פוגש

על שפלות הקומה כשעל ברכיי

טעם אדמת הקודש על שפתיי

החיוך המתרפס, הצביעות בתוך הלב

הידיים על שדייך ומבט לתוך עינייך

על דמעות תנין ועינוגי הגוף

על תאוות בשרים, חילוץ ממים סוערים

על טיפת מזל כשהחרב על צוואר

על קשות העורף, אין כמוני

על ריפיון איבריי מול העליונים עלי

על יכולת למידה, גמישות זיקית בחשיכה

מודה אני עלייך, היכן שלא תהיי

האור שבעינייך, מי שלא תהיי

מלכתי היחידה, ניצוץ באפילה

על שעה קטנה בשמש

איתך, תמיד לבד

מודה אני שהכל הגיע לי.

הזכויות שמורות לי, ההשראה כבר לא איתי.