אם היו עינויים

1.
ללקוח יש קראש עליי. אחרי הרבה שנים בהן הייתי בטוחה שאני אישה מקולקלת, יש בזה משהו מאוד משמח. מצד שני - השנים האחרונות התגלו כשופעות במחזרים. משהו בתקשורת שלי עם גברים נהיה... נעים יותר. פחות אקוטי. מצד שני - פתאום אני משוכנעת שכולם רוצים אותי. זה פחות נעים, כי אני לא למכירה, לא מעוניינת בשומדבר ועמוק בפנים, עדיין מרגישה שהשלם הוא סך חלקי החילוף שלו וגרוטאה באופן כללי. 
מצד שלישי, אני תמיד רוצה מאוד להשביע רצון.
אולי זה הדבר שחסר לי בחיים יותר... מהרבה דברים אחרים. כי - מופרך ככל שזה יישמע - הכול מאוד תקין כרגע. העסק מתקתק, יש לי חברות טובות. חסר לי רק מישהו to be good for.

2.
ספיקינג אוף נרקיסיזם... יש מצב שאני צריכה להתנתק מהבלוג. מכאן. בפעם הקודמת שנעלמתי, נעלמתי כי הבהלתי את עצמי מאוד. הכול נראה לי גדול מדי ומחייב מדי ולא הייתי מסוגלת לחשוב על עצמי בהקשר מיני. האמת היא שבמובנים מסוימים נחמד לי פשוט לכתוב כאן ולהיות נקראת. אבל אני לא נקראת מספיק, אין לי חשק לעשות את מה שדרוש כדי להיות נקראת מספיק לטעמי, ולפתוח את הכלוב כל עשרים דקות ולרענן כדי לבדוק אם הגיבו לי זה בזבוז זמן ואנרגיה. 

3. אבל היי - נחמד להיות מסוגלת לכתוב את זה.