אם היו עינויים

שלומות לכולם ובמיוחד לכל האנשים שכתבו לי בפרטי ושאלו מה שלומי (אחד בדיוק). אתם פויה ותתביישו לכם. מה שכן, הייתי עסוקה באי דחיית סיפוקים ונדמה לי שבהקשר של האתר הזה, זה דבר טוב (וגם לא מה שאתן חושבות. אבל נו. שוין). באופן כללי הדחף לשתף הוא מאוד חמקמק ובימים אלה המחוג מצביע בעיקר על "לא. אנשים זה איכסה". אבל נתי וליה! (זה השלב שבו אין לנו כ"כ מושג לאן זה הולך, אז אם יש בקשות מיוחדות - תפדאלו. אני מבטיחה לשקול, אבל מזכירה שזה לא בדיוק תלוי רק בי). 

מה עוד? כתבתי המונהמונהמון - ולפני שתשאלו, לא בז'אנר. בכלל, נשאלתי לא מזמן באיזה ז'אנר אני כותבת ואמרתי ש-רומנטיקה, אבל לא בדיוק. אז נראה לי שלשם שינוי הצלחתי לכתוב רומנטיקה בדיוק (או כמעט בדיוק), אבל... יש לי תחושה שהצנטרליזציה הזאת לא תחזיק מעמד לאורך יותר מדי זמן. אני יותר מדי אקספרימנטלית. 

חוץ מזה... הרוב יחסית בסדר. אני לא בדיכאון. אני לא... חסרה את המשהו המעורפל הזה שיהפוך אותי שלמה. אני גם לא שלמה. אני סתם... ממש ממש בסדר (למשך חמש הדקות הבאות).