הפזמ לא דופק

בעל הדירה שלי.

בן חמישים… או כמעט חמישים… או אולי זה בכלל סוד צבאי.

מה שכן,

הבן אדם הורס.

חצי תימני, חצי תוניסאי,

שזה שילוב שמדליק לי את כל החיישנים,

כולל כאלה שלא אמורים להיות דולקים בצהריים.

אני עומדת במטבח, מכינה משהו קטן,

ופתאום רואה גבר שעובד.

עובד בשבילי.

עם כל הארשת של “אני מסדר לך את העולם”.

וזה… איך לומר בעדינות…

הרטיב לי את הירכיים כמו בוקר אחרי גשם.

אבל יש בעיה:

יש לו חברה.

8 שנים יחד.

לא גרים… אבל קיימים.

ובאסה שבעולם, גם ראיתי אותה.

ופה באה הבעיה האמיתית:

אני לוקחת אותה בענק.

היא יפה, מסודרת, ועם נוכחות של “אני פה לפני”.

אז ברור שאני מניחה את הנשיות שלי בצד ומתנהגת יפה.

מתוקית.

ילדה טובה.

ופשוט נותנת למחשבות שלי לנהל את העסק.

ואם הייתי יכולה לבחור קטגוריה לכל הסיפור הזה?

זה היה:

“אסור, מסוכן, ומדליק יותר מדי.”