הפזמ לא דופק

החלפתי את הרמזור לירוק.

כן, כן,פתחתי את הדרך להורס, עובד אדמה הזה, עוד איזה היפי מקיבוץ על גבול הצפון, כזה שמריח כמו אדמה רטובה, עצים וטרקטור שחזר מחוג פלייבק.

והאמת?

הבן אדם נראה טוב.

טוב ברמה של “איזה גבר אכל את החומוס שלי ואני רוצה עוד”.

טוב ברמה של “בוא נוותר על העיר, נברח לכלוב של התנים ואני אתמודד עם ההדים”.

ותשמעו…

אני לא אחביא את זה, אני זקוקה לתולעת בין הרגליים.

תולעת, נחש, שבלול… מה שבא ברוך הבא.

הטבע קורא ואני עונה, מה לעשות, אני אישה של חקלאות רוחנית.

אז אם תראו אותי פתאום מטפחת ירקות, מזמרת לי ליד עדר עזים, או ממיינת אבוקדו לפי רטט, תדעו למה.

יש דברים שבשבילם שווה להרחיק עד הצפון.

יש דברים שבשבילם שווה להחליף רמזור.

ויש… תולעים שבשבילן שווה

לפתוח עונה חדשה.

הוא בדרך.