הלאה....

קבעתי עם שניים להיום
ועם שניהם לא התכוונתי להפגש
כשאמרתי כן לגבי פגישה בעצם ניסיתי להרוויח זמן
ניסיתי לגרום להם להבין דרך רמזים עבים
כדי שלא אצטרך להתעמת עם זה בישירות שתכפה עליי להסביר למה לא
גם אין לי הסבר אחד
יש לי אולי תירוצים
אבל לא תשובה חד משמעית

אז לאחד מהם לא עניתי ערב קודם במסנג'ר בתקווה ש"הבעיה" תתפוגג מאליה
ולאחר לא עניתי לטלפונים בתקווה שאובן שלא ממש רוצה..
והאמת ? שלא כלכך הצליח לי..

בנזקים : איש מקסים שהתנהגתי כלפיו בחוסר אחריות - ונפגע
פגישה מפגרת עם "שולט"


הוא הגיע..ולפני שהספקתי להקליק חגורה הגיש לי סוכריה בצורת לב עטופה צלופן אדום (עד כאן מחווה ג'נטלמנית)
באותה נשימה סיפר שחייב להשתין ושיש לו בעיה עם להשתין במקומות ציבוריים ושאנחה אותו להגיע לבית שלי (באמת בקשה "צנועה")
הסברתי חד וחלק שהבית שלי מחוץ לתחום והמשכנו בנסיעה ממנה לא חדל להתפעל מהמרחבים והטבע המדברי שניגלו לעיניו בדרכו אליי וממש כעת ..(ומה כבר יכול להיות לא מוצלח עם תיאור פיוטי כזה על הנוף?)

כשנעצר וירד להשתין כבר חזר למושב האחורי והציע שאעבור אליו גם אני
ניסיתי למחות אבל טען ששם יותר נוח ויכול לראות אותי..
עוד לא הספקתי להתמקם כשידיו הסתערו על פניי
דרשתי שיחדל - ואכן לקח צעד אחורה
שוחחנו לא מעט והיה מאוד נעים וזורם
ואז רגליו נשלחו לעבר ברכיי תוך דרישה לחלוץ את נעליו
לא הבנתי בדיוק את הקטע וניסיתי למחות
שוב קיבלתי הסברים דלים אבל השתדלתי לזרום ולבדוק לאן בדיוק מועדות כוונותיו
(ובנתיים מחשבתית במקום להפתח אני ננעלת הרמטית) חלצתי נעליו שנשלחו מיד לעבר פניי הפנתי מבטי בתנועה חדה לצד השני כדי למנוע התנגשות בין כפות רגליו המאוד זרות לי לשפתיי שבקושי נענות לכפות רגליים מוכרות ואהובות אז קל וחומר לכפות רגליים זרות כשהחלק העליון בגופי שמכיל את הלב לא מרגיש כלום כלפי הזר הזה..וכפות רגליו!!!