בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הלאה....

לפני 15 שנים. 1 באפריל 2009 בשעה 21:14

לפני שנתוודעתי לעולם הזה, החלק המשמעותי בהנאה שלי היה - פיטמות
אהבתי שממששים , מלקקים וממוללים בעדינות.

עם כניסתי לעולם הזה, חוויתי סוג של טראומות בטיפול האחר לו "זכו" פיטמותיי
החל במצבטים וכלה בלחיצות אגרסיביות וממושכות שגרמו לי סבל רב
וסתמו את הגולל על הנאה מכל סוג , מהנה ככואבת ..


והיום? לא נקשרתי
לא לקחו בכח
פשוט נשכבתי שם, מגוננת עליהן עם הידיים, מסרבת לאפשר לכאב לחדור

נאמר לי ששום דבר לא יילקח בכוח
נדרשתי להניח ידיים בצידי הגוף
הקול שלך היה שקט ובטוח
לא מאיץ
מנווט באופן אחר ממה שהכרתי עד כה
הוסבר לי שאני זו שאמורה להיות מוכנה להעניק לך ולכאוב למענך
ואני - צייתתי

הפחד שיתק אותי
הידיים גוננו שוב ושוב מתוך אינסטינקט
אבל לבסוף - איפשרתי לך,
מרצוני הטוב.


לא היה איזה קסם שמנע כאב בלחיצה שלך
כאב גם כאב!
אבל בחרתי לספוג למענך
עם כל הקושי,
והיה קושי!


אהבתי לגלות שיש גם פן אחר לחינוך
שיש גם פנים אחרות לתגובה שתצא ממני.

dn46​(שולט) - בהחלט מישהי התחילה להבין
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י