עייפתי
עייפתי מהריטואל הקבוע הזה של שיטת הפרידה
אם פעם השיטה הזאת היתה מגיעה בהפרשים גדולים (יחסית, הכל יחסי!)
היום על כל "טעות" מזערית שלי
יאללה! פרידה!
"ואני הלכתי".
לאות
יאוש
אולי רגעי וזמני (יותר בטוח מאולי)
אך זה מה שמרגיש לי כעת.
אני גם מרגישה פנימית שהכשרון שלי להחזיר אותך,
השיטות ריצוי, המילים, התחנונים
הולכים ופוחתים..
נפגשתי עם מישהו בלי לבקש רשותך
עשיתי משהו על דעת עצמי
ולמרבה הצער, הקדמת אותי בגילוי הזה
לא בטוח שתגובתך היתה שונה מהתגובה כיום אילו סיפרתי מיוזמתי
אך אין לי ספק שגם אילו לא גילית מיוזמתך - הייתי מספרת לך בעצמי
מעבר לכאב מהתגובה הזו שלך
קיבלתי תשובות שלא הייתי מקבלת לצערי בדרך אחרת, דרך פשוטה הרבה יותר.
אז כבר לא יודעת אם לבכות או לצחוק
רק יודעת שלא משנה מה קרה\עשיתי
אני אוהבת אותך
רוצה אותך
מתגעגעת אליך
יודעת שחיי בלעדייך אינם חיים גם כשלא פעם נדמה שהחיים יותר חזקים מאיתנו
והזמן מרכך ומכניס לפרופורציות אחרות
ובכל זאת!
מעבר ל ה כ ל
אתה עבורי תמיד היית
ה - אחד
לפני 15 שנים. 6 במאי 2009 בשעה 5:46