הלאה....

אני ממתינה לך כשרכב עוצר לידי ומסמן לי להתקרב

זה לא הרכב שלך ואני מתעלמת, הוא ממתין במשך 5 דקות ואני רק מייחלת להגעתך...כשהבין שדבקה בהתעלמותי הוא נוסע משם לפני שתגיע ואני נושמת לרווחה.



אתה עוצר בסמוך אלי ואני נכנסת לרכב בשתיקה - כרגיל

אחרי נסיעה קצרה נעצרת בצידי הדרך והורית לי לצאת החוצה - אני מסרבת

חוששת, כועסת, טעונה, שונה!

אני יוצאת... בלית ברירה (סירוב או לא , אני כבר שם)



חששי בשלב זה היה מוקדם ומיותר, חיבקת נישקת והתפעלת מהופעתי לכבודך

ביקשת שאעשה סיבוב למולך כדי להביט בי מלפנים ומאחור, הצמדת אותי לרכב כשאתה מאחורי, הפשלת את הגרבונים והתחתונים , כשאני נדרכתי מהבלתי ידוע

רק כדי לגלות ששוב טועה וסך הכל נישקת לישבני ברוך..





נכנסנו חזרה לרכב, למושב האחורי, המשכת לנשק ולחבק והזכרת לי כבדרך אגב את המשימה בשישי שנבצר ממני לבצע

מהר מאוד הבנתי שאתה מתכוון לקשור אותי - השתוללתי בכל כוחי, צרחתי והתנגדתי, והיה לי ברור שזה מוציא מאיתנו המון אנרגיות

אך מאזן הכוחות היה לטובתך והצלחת להכניע ולקשור אותי.





לא יכולתי לדעת מה תיכננת, ורעדתי מפחד מדבר אחד- צביטות בפיטמות!

לך היתה תוכנית אחרת, הוצאת מגבון חד פעמי, וחיטאת את הפיטמה הראשונה, לאחריה מגבון שני לחטא פיטמה שניה.



אני זזה באי נוחות עד כמה שיכולה במוגבלות בה נמצאת, ממשיכה לנסות ולהקשות כשאתה מוציא מהשקית מחטים בצבע צהוב שמלחיצים אותייייי

הזהרת אותי לבל אזוז, ותוך כדי אטרף מצידי אני מצליחה לצרוח בתחינה שלא תנעץ לתוך הפיטמה (כמו שכבר קרה בעבר ) אלא מסביב לה..- אתה נענה לי - אני צורחת בהסטריה עד שזה כבר בתוכי - ונרגעת..

התרת חבלים, שיתפת אותי בהתפעלותך למראה המחטים נעוצות - ותיעדת במצלמה תוך שאתה ממש מכריח אותי לחייך .





החזרת את השדיים לתוך החזיה ככה עם המחטים

שאלת אם ארצה שנשאר במקום או ניסע לצימר, ולא ידעתי לענות לך (נו באמת, ממתי אתה נותן לי להחליט בכלל?)





נסענו משם לצימר

נכנסתי לחדר ראשונה כפי שנתבקשתי..המתנתי לך ישובה על המיטה כפי שהורית ..

קפאתי מקור.. תוהה האם זה אכן מקור , או מהמחטים שעדיין נעוצות..

נכנסת לחדר ומילמלתי שקר לי, הדלקת מזגן ושמת מוסיקה...הושטת לי את ידך כהזמנה לריקוד..ופצחנו בריקוד סלואו מקסים אך זהיר מצידי מהחשש שתנועה לא נכונה , תכאיב או תדקור אותי..

הפשטת אותי (נותרתי רק עם גרביונים ותחתונים) תוך כדי ..וניגשת לשבת על כיסא ..

סימנת לי לגשת אליך, כרעתי על ברכיי לרגליך, והוצאת ממני את המחטים.





מצצתי לך בתאווה עד שגמרת





--------------

נדרשתי להוריד את הגרביון והתחתונים , אותם התחתונים שאיתם דרשת שאגיע במיוחד

התחתונים הוכנסו לתוך פי והצמדת סלוטייפ כדי למנוע ממני צרחות ...





אתה לוקח כסא מצמיד אותו לקיר באופן שהמשענת מולך ומניח עליה כרית

משעין אותי על הכרית כך שרגליי כבר לא נוגעות בריצפה וישבני מולך.. ומתחיל במלאכת הקשירה..כשבתווך אני מתנגדת בתוקף

יד אחת נקשרת... יד שניה...כשהתכופפת לקשור לי את הרגליים לכסא התרתי את החבלים מהידיים (לא ברור לי איך הצלחתי)

בשלב הזה התרחקת ממני...

שתקנו



התרתי חבלים לחלוטין, נפטרתי מהסלוטייפ שחסם את פי..הוצאתי תחתונים...





היה מתח באוויר

זמן כזה שלא ידעתי מה לעשות

מה נכון לעשות

ראיתי את הכעס והאכזבה שלך והתחרטתי..רציתי לגשת, לעשות משהו, לכרוע לרגליך, לחבק..

אבל בפועל לא הייתי מסוגלת לכלום..

כרגיל וכמו תמיד נשענתי על היכולת שלך להוביל..ואתה אף פעם לא מאכזב בעניין הזה...נהפוך הוא , הכלל המאוד ברור הזה בינינו כלכך מתאים לשנינו כמו כפפה ליד עד שלא יכולה אחרת! עד שהולכת לאיבוד כשנדרשת ממני יכולת החלטה מולך או מול מישהו אחר..





אחרי מ'ס דקות שהרגישו כמו נצח

שוב "תלית" אותי על הכרית שהונחה על משענת הכיסא והפעם בלי חבלים וסתימת פיות

הצלפת על ישבני שוב ושוב ושוב

ואני מגייסת את כל כוחות הנפש לא להתנגד, לספוג בשקט ולא לאכזב אותך שנית - בתוך כל זה אני גאה בעצמי, מופתעת על האיפוק שאינו אופייני לי מולך כלל

וחשוב לי מאוד שבאותו הרגע תהיה ער למאמץ מצידי, לשינוי הזה בגישה ..



אתה מנסה לחדור לישבני אבל השפעת האכזבה מהמערכה הקודמת עדיין באוויר ..וחשה בתסכולך..

התיישבת על המיטה...הנחת אותי עם הבטן כלפי מטה על הברכיים שלך, והספנקת..

זה כאב! מאוד! צרחתי כשכבר לא יכולתי להתגבר על האיפוק אך לא זזתי ממך..



הורית לי לשכב על הגב במיטה..וחדרת לתוכי

הרגשתי אותך, הרגשתי את הקריזה בכל תנועה שלך לכיווני..וחשתי שאני מטיילת בין העננים..

הבטתי בך, מדברת אליך בחיבוק גניחות תחינה ותשוקה בעיניים ..ולא רציתי שיגמר!



חדרת לישבני ושם התפוצצת בתוכי..











נרגענו קצת וחשבתי שהמערכה האחרונה פיצתה ..כשפתאום קמת מהמיטה, ותוך דקות ספורות היינו מחוץ לחדר..



נדהמתי



התלבשתי במהירות ובשקט מתוח





במשך הנסיעה ניסית לדבר על מה שקרה ואני מהאכזבה לא מצאתי את עצמי..

בכיתי



זרקתי לחלל שמרגישה שהפעם זה הסוף..

הבעתי את אכזבתי העמוקה, שככה יצאנו, בכזו מהירות, דווקא בסשן שהיה אמור לציין 4 שנים להכרותנו.





אחד האלמנטים בקשר הזה בינינו בנוי מהעובדה שמסוף ודאי, אנחנו מצליחים להתרומם לגבהים חדשים

כלכך הרבה פעמים , כלכך הרבה פרידות - הבלתי אפשרי הופך לאפשרי ושוב חוזרים להתחלה!



הקשבת לי

הפנמת (למרות שאף פעם לא ברור לי שאתה מפנים , השקט שלך הוא אי ודאות אינסופית)

-------------

כשכמעט הגענו להיכן שהייתי אמורה לרדת, עצרת במקום צדדי וחשוך, ירדת מההגה והגעת לשבת לצידי..

הפשלת מכנסיים והורדתי את ראשי למצוץ לך

גורם ההפתעה על הסיטואציה הזו, הכעס והאכזבה, הבכי והחשש מההשלכות הוציאו ממני תשוקה אדירה

המוח שלי נטרף בשקט ובלי יכולת לשתף אותך במה שעובר לי בראש

ברגע ההוא ידעתי רק דבר אחד למרות ועל אף ! לא אוותר עליך ! לא אוותר!!!!!!



לפתע הזזת אותי והתלבשת

אני הייתי עדיין מושפעת מהאווירה

אתה סוטר לי בחוזקה

ואני יוצאת מדעתי מהתחושות שזה מעורר אצלי





"תאונני"



אני מתחילה לאונן



ואתה ממשיך לסטור שוב ושוב ושוב..



"בסטירה העשירית את גומרת ואוי ואבוי אם לא"



אני ב-ל-ח-ץ!!!!!!!



מנסה בכל כוחי להתרכז

לאונן לשביעות רצונך

להביא את עצמי לגמירה בדיוק בסטירה העשירית

וזה כמעט בלתי אפשרי!!!!!

הסטירות מוציאות מריכוז

הסטירות מעיפות אותי לעולם אחר

עוד שניה אני מאבדת הכרה - איבוד הכרה מתוק כזה......



חזרה למציאות



האיום מרחף ומעורר



- גמירה בסטירה עשירית -



גמרתי כי זה מה שרצית

ואני? רציתי יותר לרחף......