הלאה....

בימים שלאחר הסשן האחרון, תיקשרת בקושי והעובדה הזו בישלה בתוכי כעס עצום

אם קודם יכולתי לראות את חצי הכוס המלאה בעקבות אותו סשן, הריחוק הזה עורר את השדים בתוכי והמייל הקטלני לא איחר להכתב..

דברים קשים כתבתי לך שם

חדים נועזים ומבלי לעצור לשניה ולחשוב..



לא היתה מילה שנכתבה "משום מקום" הכל היה כלכך מדוייק ואמיתי גם אם קשה ביותר

מישהו שאינו אתה, שלא מכיר אותי כלכך טוב, לא היה נותן סיכוי להמשך הקשר הזה אחרי המייל הזה..

אבל רק אתה מכיר אותי כלכך לעומק, רק מולך יכולה להיות אני לטוב ולרע, רק אתה מסוגל להבחין גם אם נורא קשה לעיתים, שזה חף מרוע.



היה גשום בבוקרו של יום שני שלפני שבוע

החלפנו מיילים באותו בוקר וכתבת לי משפט שקשור בגשם ממנו ניתן היה להבין שנפגש

אבל השעות נקפו ולא קבעת כלום, המשכנו עם המיילים, דרשת באחד מהם שאתגלח ואשלח תמונה ועניין הרמז לפגישה הלך והתרחק...



כמדומני ששנתיים חלפו מאז שחדלת להגיע עד אלי , שנתיים שנפגשים באמצע הדרך..

ואם היו פעמים שהיה נדמה לי שתחדש ימיך כקדם ותגיע ...התבדתי ..וכבר חדלתי לקוות ולהאמין..



בשעה 16.30 כתבת שיתכן שתגיע ושאתכונן

אי אפשר לתאר איך הופתעתי, איך נמלאתי אושר גדול

צהלתי משימחה, התרגשתי, התפעלתי מכך שאתה עדיין מסוגל להפתיע ...



רבע שעה לפני שתגיע, צילצלת לעדכן היכן עליי להמתין לך..

אוךךךך כל הרגשות שכבר חששתי שגוועו, התעוררו מחדש לחיים ובמלוא העוצמה...



כשעצרת והתקדמתי לקראת הרכב עדיין הייתי בתוך חלום

וכלל לא הרגשתי בטוחה שזה אתה , מה גם שהרכב היה אחר, והסתפרת..( אוהבת אותך מסופר קצר זה פשוט הולם אותך מאוד!)

התכוונתי להכנס למושב האחורי אבל פתחת את הדלת הקדמית ונכנסתי לצידך

נסעת משם כשתוך כדי פתחת מכנסיים והורדת אותי למצוץ לך, והפסקת אותי שניה לפני שתגמור, זה הכעיס משום שרציתי להמשיך.

הגענו לחניה סמוכה לבית קברות ושם עצרת

עברנו למושב האחורי להתחבק ולהתנשק בלהט..

הפשטת אותי, ולא זוכרת אם מצצתי לך עד שגמרת לי בפה, לפני או אחרי שיצאנו החוצה, בכל אופן , היה קר מאוד באותו ערב,

יום גשום וסוער ברובו. יצאת ראשון לבוש כולך ואותי הוצאת ערומה לגמרי! קפאתי מקור וזה בלשון המעטה!

טיפסתי עליך כמה שיכולתי, חיבקתי, והסתתרתי בתוך גופך בנסיון להתחמם, הקור היה עז, ורעדתי בלי שליטה.

הרגשתי את גופי חצוי לשניים

החלק שמתחכך בחיבוקך ובחום גופך

והחלק האחורי שאיים לקפוא למוות ולא היה לו שום מפלט כמו החלק הקדמי

ככל שחיבקת חזק יותר, כך חשת את עוצמת רעידות גופי, "מישהי קופאת כאן" אמרת , ונכנסנו חזרה לרכב.





הבאת לי מרציפן מצופה שוקולד, פיסקת אותי, טבלת את המרציפן עמוק ברטיבותי והגשת לי לאכול.



ניסית להשתין לתוך בקבוק כשאני מחזיקה ומצפה לזרימת השמפניה- הנסיון הראשון נכשל והנחת לזה.



שוחחנו קצת

צחקת על כך שכשיש לי הזדמנות לדבר על מה שמציק לי - אני מעדיפה לשתוק

שיערת שזה קורה כי כך מנצלת כל דקה יקרה מפז במחיצתך ומשאירה את התלונות והקריזות למיילים- וצדקת

אבל הסברתי לך שישנה סיבה נוספת והיא שאת האומץ מקבלת רק כשרחוקה ממך, ורק על הכתב..



שוב הוצאת את הבקבוק הריק וניסית להשתין לתוכו , והפעם הבקבוק התמלא. הוצאת בקבוק אייס קפה שהבאת,

ואמרת: "התלוננת בפעם הקודמת שאת צמאה ואני לא דואג שתשתי" אז הנה לך:



אתה החזקת את הבקבוק עם האייס קפה ואני החזקתי בקבוק שהיה ריק ושמילאנו בשמפניה הזהובה שלך

ושיערתי את שעתיד לבוא...

בהפתעה גמורה ובהפוך ממה שציפיתי, הגשת לי לשתות דווקא מהאייס קפה שלך

ושפכת את השמפניה הזהובה החוצה.

מעוצמת הפתעתי עוד שאלתי אותך בצער "למה"???



היית במוד מפתיע, מפצה ומעניק והלכת איתו עד הסוף במפגש הזה.







הושבת אותי מולך, בין שני הכיסאות הקדמיים, ואמרת שזה כמו שאני מולך במצלמה ואתה לא יכול לגעת..אז כעת אני מולך ואפשר כן לגעת (-:

(אתה לא אומר הרבה בדרך כלל, אולם כשאתה כבר אומר אני בולעת את המשפטים ממך בשקיקה, שואבת מהם המון המון כוח , מהטובים שביניהם, כשמהרעים אני נפגעת, חופרת בתוכי עוד ימים מספר אחרי עד שמתפוצצת ובמוקדם או במאוחר אכתוב לך על כך)



חפרת בתוכי , נגעת בגוף הזה שלי-שלך, אוננת לי עד שזה התחיל להציק לי...והרפית.



שמת קרם בכף ידי ואוננתי לך

נהנתי "מהצעצוע" שאחזתי, הייתי גאה בגדילתו מטיפולי המסור והאוהב..

אתה התמסרת לחלוטין, התרווחת, עצמת עיניים , והבעות פניך סיפרו את עוצמת הנאתך..

הגנבתי מבטים בתקווה שלא תתפוס אותי מביטה בך (להישיר מבטי - מאוד בלתי אפשרי עבורי, זה מביך אותי ברמות על)

בפעם הראשונה לא נתקלת במבטי בגלל שעינייך היו עצומות, בפעם השניה תפסת אותי על חם וביקשתי בתחינה וחינחון שתחזור מהר לעצום עיניים! (נכון שחשבת שבקשתי היתה מסיבה אחרת? בכל אופן הנה כעת אתה יודע את הסיבה המדוייקת (-:)





הורית לי להסתובב, ולשבת על הצעצוע הזקור עליו עמלתי..

התכווננתי עליו כשהזווית לא היתה מספיק נוחה או רגילה אולם חוסר הנוחות הוסיף קושי וריגוש מסוג אחר

הרגשתי אותך בתוכי היטב,





התנועעתי לקראתך\ו , מכילה וסוגרת עליו ככל יכולתי.. גנחתי וצרחתי בו זמנית מכאב ועונג...

כשהרגשת את השיא קרוב, יצאת מתוכי וחדרת לאחוריי,ומשום מה זה כאב הפעם במיוחד, בדיעבד הסתבר שהייתי מאוד יבשה שם..(כנראה שכל הרטיבות באה לביטוי בחדירה הואגינאלית והייתי בתוכה פסיכולוגית וחזק)

החדירות המשולבות הללו מקרבות מאוד, מצמידות ומדביקות

אנחנו הופכים ברגע השמיימי הזה לגוף אחד, עם תמהיל של תשוקות ריחות ונוזלים ....ואת החיבור הבלתי ברור הזה אי אפשר להסביר או לעצור!!!

ברגע הבא חדלת מתנועה ואני תהיתי בראשי האם העצירה הזו היא נסיון לדחות גמירה, או הגמירה עצמה..-לא רציתי להתנתק ממך, לא רציתי שתצא מתוכי לא רציתי לחזור למציאות! רציתי אותך ככה, ויותר, והמון - מחובר צמוד מחבק דבוק!!



שאלתי אם גמרת והשבת בחיוב



תשובתך התקבלה על ידי ברגשות מעורבים של צער ושמחה



צער על שגמרת

ושמחה בדיוק מאותה סיבה (-:





נישקת נשיקות קטנות לגבי כשאני נצמדת אליך ככל יכולתי .





תודה אדון מקסים יקר ומיוחד שלי [b]