אני כותבת לך למייל כאחוזת אמוק
מקיאה ומתרוקנת
יוצאות ממני אנרגיות
כשברגע שהמייל נשלח
אני נקרעת בשאלה האם זה שווה? יעזור? ישנה משהו?
4 שנים לא השתנה..למה שזה ישנה כעת?
מה הסיכוי? אכן קלוש ביותר..
"פסק זמן" אמרת בשיחה מיום חמישי
לשם מה?
מה נוכל להשיג?
מה יקרה בסיומו שלא קרה?
בשונה מפעמים קודמות לא ניסיתי לשכנע אותך אחרת
לא התחננתי שלא
חשתי שקט פנימי כזה שלא הגיע מתוך שלווה
אלא מייאוש
מן סוג של השלמה?
האמיתות (לכאורה אמיתות)
היממו אותי
אצלך אף פעם לא ניתן לדעת אם זו אמת או פרובוקציה
אם זה - מעדיף שתלכי או תשארי - תגרמי לי להשאר
אם זו אמת לאמיתה או "אמת" דרכה אתה מנסה להוריד אותי חזרה למקומי
כמו אומר: תתעוררי כמו שמתאים לי
דיי
אין יותר להעניק ממה שהענקתי
אין יותר להתפשר ממה שהתפשרתי
אין לרדת נמוך יותר ממה שירדתי
הזמן הזה הוא בשבילך
אתה זה שצריך לחשוב ולהחליט
איך אתה בא אלי אחרת
או לא בא בכלל.
לפני 14 שנים. 6 במרץ 2010 בשעה 10:15
