אני יודעת שבכל הקשור בי, בסמלים ובתאריכים שבקשר הזה, אין שני לך..
ועדיין לא הייתי בטוחה שתזכור את יום הולדתי
כשנפגשנו בתחילת השבוע, הספק הוסר, זכרת גם זכרת!
חיבקתי אותך חיבוק מוחץ
חיבוק מפצה על שרידי הכעס מהערב הקודם
הנחתי סנטרי על כתפך
ולא רציתי לשחרר
נשמתי אותך בחיבוקי
שאבתי לתוכי
"אז? מה? תחגגי 41 ? "
עניתי לך שאני בת 40 עד הרגע האחרון ולא שניה קודם לכן (-:
"בואי אומר לך בת כמה את"
(נרתעתי לאחור בבהלה, זוכרת את יום הולדת 38
כשחגגנו יחד ומנית 38 בנשיקות וצביטות נוראיות בפטמות)
לא רוצה!מה אתה כבר מתכנן?
משועשע מחששי התקרבת חזרה ולחשת לי
שבשבילך אני תמיד אהיה בת 18.
***
8.00 בבוקר עונה לנייד
אתה על הקו
שרת לי שיר יום הולדת
ואני רק הקשבתי לא יכולה להגיב מעוצמת ההתרגשות
הורית לי לפתוח את הבונבונירה שקיבלתי ממך בתחילת השבוע
לטבול בתשוקתי ולאכול
"את הולכת לעבודה בלי תחתונים וחזיה
וכל שעה עגולה טובלת בתוכך שוקולד ואוכלת"
לא רק בשעה עגולה אתה איתי
לא רק בעזרת מתוק
או בתאריך מסויים
אתה איתי כל שניה
במחשבות, בנימים, בנשימה שנושמת
עם יום הולדת ובלי
עם שוקולד או בלי
מתגעגעת אליך כלכך
וביום הזה, הגעגועים כמעט בלתי נסבלים.
תודה אדון שלי שצבעת לי את היום הזה
תודה על שהיית איתי אם לא פיזית - אז רוחנית.
לפני 14 שנים. 12 במרץ 2010 בשעה 6:28
