בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הלאה....

לפני 14 שנים. 21 במרץ 2010 בשעה 11:22


בין שינאה לאהבה..

התחושות איתך מתפרקות וניבנות במהירות האור

ואני כלכך שונאת אותך לפעמים
וכלכך אוהבת

ואני שונאת אותך כי כלכך אוהבת
ואוהבת אותך כי כלכך שונאת

ואיך שלא אכתוב את זה -זה שונה
ומאוד דומה

ובכלל הכל פה על הקצה
עם סימני שאלה אינסופיים
עם הידיעה שאתה פה ומרגיש ורוצה ואוהב
אבל מכיוון אחר גם הידיעה האחרת קיימת - שאתה אדיש, לא אכפתי וגורם לי לחוש
שרק לי בא לדפוק את הראש מתסכול

נכנסתי לתוך השבת הזו
עם כעס אינסופי
מבעבעת ורותחת
עם כאב חד ומציק
ואתה סוגר את המסך עליי, והולך, שמח ורגוע ושלו לתוך חייך האחרים
ומותיר אותי עם תחושת בדידות, עם האנרגיה השלילית הזו שמרגישה בגללך


ואמש אתה מגיח
ושוב מערבב הכל
והשינאה שוב הופכת לאהבה
והכעס מפנה מקומו לגעגוע
ורצון אדיר להיות עטופה בזרועותיך


ועל זה נאמר :

קשה לי איתך
ויותר קשה לי בלעדיך

the rain song - "קשה לי איתך" - יהיה קשה יותר ויותר
"ויותר קשה לי בלעדיך" - לזה יהיה סוף..
לפני 14 שנים
כמהה לאהבתך - מעדיפה לא לחשוב על סוף
אני אוהבת מדי..

לפני 14 שנים
שולץ s -
זה לא קשור לאהבה. זה קשור לאושר שלך. יש לי רק דברים בנאליים לומר לך בעניין זה.
"את מנציחה את המצב" הוא אחד מהם.
טוב קבלי עוד אחד : "זה לא ישתפר", אלא אם כן הוא יוותר על החיים האחרים, אבל לא נראה לי שזה יקרה.
טוב נו גם : "מגיע לך יותר".
אני בטוח שהוא אדם נפלא. אבל מגיע לך משהו יותר טוב. לא באישיותו, אלא בנסיבות.
ואם זה אומר להיות בדיכי תקופה, אז תהיה מוכנה לספוג את זה. למען האושר שלך.
אל תוותרי.

שולח לך חיבוק חם...
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י