הלאה....

מתעוררת לתוך מצב רוח ירוד
אולי מוסבר
אולי לא
אולי שינויים הורמונליים
אולי געגועים עזים
ויתכן שגם וגם

אותות מצוקה נשלחים לאחד והיחיד
האהוב שלי
כשלא ממש יודעת אם יש מצב שאקבל מענה (חג וכו'..)
למרות שכל מהלך החג הזה הופתעתי ובגדול מההשתדלות וההתחשבות מצידך
אומנם המשימות כבר יצאו מכל החורים האפשריים
אולם מכירה אותך היטב לדעת שזו שפתך זו דרכך ככה אתה יודע הכי טוב
ואני?
נופלת - וקמה
מיואשת מלציית ולבצע - ונטענת מחדש כשאתה לוחץ על הכפתור הנכון


חוסר ודאות אם אשמע ממך היום

מתערבב עם מצב הרוח הירוד בלאו הכי
וניצני הכעס מתחילים לבצבץ
אני מנערת אותם מעליי
זוכרת היטב שאתה מאוד משתדל לאחרונה
מנסה להתמקד בחיבוק המחשבתי
לחדד את המוח בזכרון התחושה כשאני עטופה בחיבוקך בזמן אמת
מנסה לשאוב מזה כוחות

אתה כותב

לוקח לי זמן להתעשת ולהגיב
אך אט אט ענני היום הזה מתפזרים
המילים חודרות
ואני מתחילה לחזור לתלם בהדרגה

אתה על הקו
בלי שלום אפילו
מורה לי בטון סמכותי להכנס למקלחת
(אני לבושה בתחתוני החוטיני ההפוכים שלבשתי לכבוד הסדר עליהם נכתב בטוש כחול "ליל הסדר עם אדוני" כשהאדוני נבלע בתוך דגדגני)

"את מכניסה שתי אצבעות מעל החוטיני
דוחפת את פס החוטיני עם האצבעות ואומרת לי בלי הפסקה - אוהבת אותך אדון שלי"

אני מאוד מתחברת למשימות שקשורות בביטויי חיבה לאדון שלי
המשימה הזו היא - אני
אבל אין לכם מושג כמה קושי יש בזה בסיטואציה הזו
הקול שבוקע מגרוני , מצלצל אחר, תקוע, הנשימות כבדות, וכל הזמן הזה אתה מאיץ בי בקול תקיף -לא להפסיק לומר ולא להפסיק לאונן
אני ממשיכה בקושי רב
מתחננת להפסיק
מאוננת
אומרת את שעליי לומר
והכל במקביל!
אני לא קרובה לגמירה, לא בתנוחה הזו, לא בלחץ הזה
אבל העיקצוצים מתחילים לטפס מכף הרגל למעלה
אתה ממשיך להלחיץ
מרים את קולך עוד יותר
מורה לי לצלם וידאו בפון למשך דקה
מאוננת ואומרת בקול ברור שוב ושוב
אוהבת אותך אדון שלי



אתה מנתק
ואני חוזרת לחיים