הפגישות איתך מזוקקות
הקשיים, הויכוחים, ההתלבטויות וההיסוסים נותרים מחוץ לדלת הרכב, אולי אפילו עוד קודם, בדרכי אליך.
זה לדחוס ולחיות חיים שלמים ב-מ'ס שעות
שעות מרוכזות, מחיות גדושות ומפרות .
נכנסת אחרי לחדר, כשאתה מורה לי לשבת במקומי על..הריצפה.
הייתי עייפה מהנסיעה, ורציתי רק חיבוק,
חיבוק שדמיינתי מהבוקר, חיבוק שרציתי לבקש לפני הכל. אבל תמיד אני רק מבקשת במחשבה ולא ממך, בקול.
נעמדת מאחורי, מרים את סנטרי כשגופי עם הגב אליך
מכווצ'ץ' לי את הפרצוף, ומאלץ אותי להביט בך.
ואני כל כולי ה ת נ ג ד ו ת ! לא מוכנה בשום אופן שתכווצ'ץ' לי את הפרצוף. לא מוכנה!
העיניים שלך קרובות לי מידי,והפנים שלי מעוותות - מעשה ידך כוחך ולפיתתך.
אני רק רוצה להסתובב אליך
שתיקח אותי , תאמץ אותי צמוד בחיבוק עוטף ונשיקה מרגיעה
אבל מה שמקבלת ממך זה נסיון להכניע אותי , להשפיל, להקשות.
אתה מלטף את פניי ושואל אם הליטוף מרגיע, והוא לא.
הידיים שלי נשלחות שוב ושוב לגונן שמא תפתיע בזמן ובמה שלא אהיה מוכנה לו,
כל זמן שהידיים שלי "מתערבות" אתה מגביר לחץ
לא זכור לי כרגע איך הגעתי למצב שכיבה על הריצפה מהתנוחה בה היינו קודם
אבל התיישבת מעליי, גופי וזרועותיי מתחתייך וחוסר יכולת התנגדות ששואפת לאפס במצב הזה.
אתה דורש שאביט בך , אל תוך עינייך, ואני לא מסוגלת.
ולא מכיוון שאין לך עיניים יפות, ולא מכיוון שלא התגעגעתי מאוד.
המבוכה הורגת אותי למרות שאתה חוזר ומשנן לי שזה "מעליב" , שזה לא עושה רושם שאני שמחה לראות אותך ולמרות שאני מאוד מבינה את האמירות האלו, את הרושם שנוצר בגללן ,קשה עד בלתי אפשרי לי להמנע מכך.
אין לי אוויר ולא כח תחת לחץ גופך
ההתנגדות גורמת לי לבזבז אנרגיות שכבר אין לי
אבל אותך זה לא ממש מעניין, והלחץ גובר, אתה שוב מקמט לי את הפנים, מנסה לפתוח לי את הפה ולבדוק כמו שבודקים סוסים?
אני נעה באי נוחות ובכל הכח שעוד נותר לי..
מנסה לומר דייי
ואתה בתגובה אומר לי שאם אביט בך תוריד לחץ
אם אעצום עיניי - הלחץ יגבר
אני פוקחת ועוצמת לסירוגין, וכך הלחץ מצידך ..
אזרתי אומץ כדי לסיים עם זה, הבטתי בך ישירות ובלי לברוח - נרגעתי
השגת את מבוקשך
הנחת לי.
נותרתי על הרצפה, מכונסת בעצמי, עם הגב אליך בפינה
רציתי שקט
רציתי להרגע
הסתובבת בחדר, זורק משפטים שכמעט גרמו לי להתפרק
המילים נשלחו כחץ ישר למקום הנכון
"תברחי" , "תתחבאי שלא תיראי" "אל תתמודדי"
ואני יותר ויותר מתכנסת בעצמי, בשקט שלי, ולא רוצה כלום מלבד להיות בפינה הזאת ובתנוחה הזאת.
כנראה שהתיישבת על המיטה, חלצת נעליים, וזרקת אותן לעברי כמו מסמן לי שפסק הזמן שלי הסתיים
ציווית עליי להתקרב אליך, ואני התקרבתי מהוססת גם מהחשש להתקרבות יתר שלא אוכל לשלוט בה
וגם מספק גאווה ...
אני רק רוצה לחבק אותך
לגעת
לנשום אותך
מה אתה לא מבין????????????
אתה מאפשר באופן מוגבל שרק מחדד את הרצון
שרק מגביר אצלי את הדילמה בין לנסות להתקרב בתקווה ש...או לוותר מראש.
לקחת אותי לטיול בחדר כשאני על 4 ומרגישה כל אריח נוקשה עד לרגע זה ממש
נשכבת על המיטה לנוח מתלאות הטיול שהרי אני הלכתי על 4 והאדון התעייף...
נעמדתי לצידי המיטה כמצוותך שואל אם רוצה נשיקה ממך
התלבטתי איך להשיב שמא מסתתר לו איזה תכסיס קטן.. ואתה המשכת ללחוץ לתשובה
התקרבתי לשפתיך
נשקתי להן בחום שמהר מאוד ציננת כשהחזרת אותי לעמוד זקוף
התקלפתי מבגדיי שלב אחרי שלב עוקבת אחרי ההוראות המדוייקות ממך
החמאת לי על החזיה הצהובה
ואני סיפרתי לך שזה הצבע האהוב עליי למרות שהוא נחשב צבע הקינאה
תגובתך הפתיעה והביכה אותי בו זמנית...
"את מקנאה לי
אפילו ה..כ' שלך מקנא"
ה ת פ ת ל ת י מעוצמת האמירה.
נותרתי כשרק הלבנים הצהובים לגופי
תיזזת אותי פעמיים
הרגשתי כמו דוגמנית על המסלול
דוגמנית הבית שלך עם תנועות מגושמות ..ולבנים צהובים..
הצבע שלי
צבע הקינאה (:
ואולי ימשך יבוא.
לפני 13 שנים. 14 בספטמבר 2011 בשעה 15:43
