הלאה....

אמרת לי........
שאני לא מחייכת הרבה
דרשת שאביט בך ואחייך
זה מאוד הפתיע וקומם אותי

הוספת שגם כשעונה לך בטלפון ה"הלו "שלי נשמע קודר

בתחושה שלי אני כן אוהבת את חוש ההומור המפותח שלך
מכילה אותו ומשתפת איתו פעולה

בתחושה שלי אני כן מחייכת ואפילו צוחקת ו - המון

איתך, מלבד הגעגוע והימים הלחוצים שלך בעבודה שאז מרגישה זנוחה
אין לי סיבות לא לצחוק ולחייך

איתך, הלב שלי כל הזמן מחייך
איתך ,הרגשות שלי רוקדים וצוהלים
איתך ,הנפש שלי רגועה ושמחה

אז למה לעזאזל החיוך המרוח שלי לא נגלה לעינייך?

למה אתה שכלכך קרוב אליי היום נוטה לבלבל בין מבוכה (מזורגגת!) לחיוך?



באיזו שפה לומר לך שאתה החיוך שלי ?