הלאה....

יש את ההתרגשות בנסיעה לפגוש אותך שבא לי שיהיו לי כנפיים לעוף ישר אליך
בלי הזמן מורט העצבים הזה
כשאני כבר מגיעה וממתינה יגיע שלב הפסימיות - "זה לנסוע המון זמן" "זה מאוחר" "הוא תמיד מאחר" "קר לי"...."כואב לי הראש"..

הטלפון ממך מגיע "תזיזי את התחת שלך מהספסל ותמתיני לי בהמשך"
אני צוחקת לעצמי
המשפט הזה שלך מצחיק אותי..
בשניה הזאת, כשרואה אותך, שוכחת מכל מחשבה שלילית
הכל שווה, כל מאמץ, האופטימיות תופסת מקומה חזרה ומכאן ועד שאסע הביתה-
תהיה רק אופטימיות וכיף וקירבה ואין עולם בחוץ מלבדך

הדקות הראשונות בנסיעה לצימר זו מבוכה אינסופית
הייתי רוצה להתגבר על זה ולא הולך לי!
הסיטואציה הזאת חוזרת על עצמה ותחזור שוב ושוב והמבוכה בעינה עומדת

נכנסת לחדר ...
מוציאה מהתיק את שנדרשתי להביא - פלאג, אטבים, שוקולד, ו- 7 דפים שבהם כתבתי
7 סעיפים שונים שהעתקתי מהמייל הוראות ממך
מלבד הדפים הכל הונח על המיטה
הדפים יונחו על השיש
נכנסת לחדר אחריי לא לפני שצילצלת לנייד שלא מצאתי בתוך התיק
ושהייתי בטוחה שזה בכלל טלפון מהבית הפרטי..
עד לרגע זה לא מבינה למה נועד הצלצול הזה..
בכל אופן שאלת מדוע לא עניתי והסברתי לך שלא הצלחתי למצוא את הטלפון בתוך התיק,
וכשכבר מצאתי ניתקת ונכנסת
הפכת את התיק עם כל תכולתו על הרצפה תוך ששאלת מה כבר יש בו שהיה לי קשה למצוא את הפלאפון-
התיק עשוי להשאר ככה עד סוף הסשן (-:

הורית לי לפזר את הדפים במקומות שונים בחדר וכך עשיתי
התחנה הראשונה היתה "גן האטבים"תעמדי צמוד לקיר ,ידיים מאחורי הגב, ועיניים אליי
אין שום בעיה בלציית להוראה הזאת , אולי אולי עם להישיר מבט
אבל אני? כל הזמן בעמדת התגוננות
אין לי באמת סיבה להתגונן, לא איתך לפחות, לומדת לסמוך עליך ובהצלחה יתרה
אך עדיין לא אציית ללא מאבק כלשהו
אתה מרים את החולצה והחזיה כששדיי גלויים לפניך
נוטל את האטבים ודורש ממני להחזיק פטמות ולהגיש לך אותן
הראשון התלבש עוד לפני שהספקתי להבין, וגרם לי לעשות ה-כ-ל כדי למנוע ממך להצמיד את האטב השני
מאוד רציתי לא להתנגד לך
אבל נוכחת לדעת שאיתך אני במקום אחר
מקום שקשה לי מאוד לשייך לדמותך ולקשר בינינו
כיום בלתי אפשרי מבחינתי לחזור לקושי החוויות שחוויתי בעבר ולא איתך (ולא שאז הסכמתי!)

האטב שכבר עליי מתחיל לכאוב התזוזות שלי משפיעות
מצד אחד זה להשמר שלא לעשות תנועה לא נכונה ומצד שני להתנגד לאטב הבא
ואני שכלכך עסוקה בזה לא שמה לב לכלום כלום , ומהלחץ מורידה בעצמי את האטב היחיד וחוששת מנזיפתך
את מה שעשית תוך כדי לא צפיתי - נישקת אותי בפתאומיות שהיממה אותי
הפסקתי לנשום מעוצמת ההפתעה, על לשתף פעולה אין בכלל מה לדבר!
הייתי בהלם טוטאלי!
כעת כשמנסה לשחזר את זה על הכתב אין מצב שאתקרב לתחושה האמיתית דרך מילים! אין מצב!

כשהתאוששתי מעט קפצתי עליך בחיבוקים ונשיקות כמגלה אוצר אבוד (-:
המעבר הזה ממאבק מר לקירבה כזאת מעצים הרבה יותר את הטוב..
זו אגב היתה התחנה השניה (והאהובה עליי ביותר) שליוותה אותנו לכל אורך הסשן - "מגרש הנישוקים"
התחנה הבאה היתה "אדום עולה" שכבר כשקיבלתי ממך את הסעיפים בבוקר
תיארתי לי מה זה אומר ..
העמדת אותי מולך, ודרשת שאתפשט מהמכנסיים
"עמדי" "תסתובבי" "תראי לי תחת"
איזה ישבן גדול אמרת ואני התפתלתי כולי מהמבוכה
אתה לא צריך הרבה כדי להנמיך אותי באוטומטיות - מספיקה מילה קטנה אחת שתביך ואני מגיעה לרצפה
אתה שואל אם אני מבינה מה מביעה התחנה הזאת ואני משחקת את הטיפשה..(כאילו שאם לא אדע היא תעלם )
מהר מאוד מוצאת את עצמי שולפת את חגורתך מהמכנסיים שהונחו על הכורסא קודם, ומוצלפת 10 פעמים
כשתוך כדי מרגישה את הנזילות שזולגות מבין רגליי כשלא ממש מצליחה להבין איך הגוף שלי מנוגד למחשבה שבכיף מוכנה לוותר על מפגש החגורה על עורי..
מה שבטוח שהישבן הזה היה אדום (-:

כפות ידיי נקשרות בליווי ייללותיי וטענותיי
זה לא עוזר הרבה..
אני ממשיכה להתלונן במקביל ואתה ממשיך במלאכתך ומבטיח לי שאוכל להשתחרר מזה אם רק ארצה
שתקתי
הוטחתי על המיטה כשאתה רוכן מעליי
לא רציתי לתת לך את ההרגשה שאוכל להשתחל מהחבל כפי שהבטחת
שמרתי את הנסיון לרגע שיותר אזדקק לו (לא באמת האמנתי שבאופן שקשרת אכן אוכל להשתחרר)
החזקת את האטב מאיים על פטמתי ותוך שניה השתחררתי מכבליי
זה הצחיק אותך
אני מאוד אוהבת שאתה מעליי , כשגוף נושק לגוף ומתחבר ..אוהבת את הקירבה הזו אליך..
וזאת היתה התחנה הרביעית - "חווית החבל"

נעמדת מולי ופישקת אותי
ניסית לאמוד רטיבות למרות שהתחתונים היו עדיין עליי
כשדרשת שאוריד אותם התביישתי מכיוון שידעתי שהתחתונית ספוגה כולה (בתחתונים זה פחות בולט)
לא התכוונת לזוז ממקומך ולנאלצתי להפטר במהירות מהתחתונים מנסה שלא לחשוף את התחתונית
הכנסת אצבעות לתוכי (לתענוג הזה יכולה להתמכר בקלות ולאורך זמן) וניקית אצבעותיך בגופי
קיבלתי אותך לתוכי
יחלפו דקות ארוכות של עונג ואינטימיות מרגשת עד שתצא מתוכי
תסמן לי שתחנה נוספת לפנינו ואני שכמעט שכחתי ארד לכיוון ישבנך
אפשק אותך בעזרת כתפיי ואעניק לך רימינג מכל הלב... - ועד כאן תחנה מ'ס 5 "פינת הרימינג"עם כל הטוב הזה שאתה משתדל להיות קשוב ולהעניק לי..אני רק ממתינה לרגע הזה שאוכל להעניק לך
שדרך הנתינה הזו בעצם אומר לך תודתי והערכתי לקשר המדהים הזה בינינו

תחנה מ'ס 6 היתה - "המעדניה" כשמידי פעם המתקת את המעברים בין תחנה לתחנה באכילת שוקולדים
בכל זאת צריך להטעין אנרגיות שמתרוקנות (:


הזמן שלנו הולך ואוזל
אתה מסובב אותי על הבטן
בעדינות מירבית שהפתיעה אפילו אותי, אתה מחדיר פלאג לישבני
אני תוהה איך זה החליק הפעם בקלות כשבדרך כלל הכאב מורגש היטב
אולי זה פן נוסף, פסיכולוגי, של החיבור המוצלח הזה בינינו?


זו היתה גירסת האנאלי - תחנה שביעית ואחרונה - "חוויה אנאלית"


תודה אדון שלי על הזכות להיות איתך ושלך