לפני 12 שנים. 9 בינואר 2012 בשעה 16:36
ידיי נקשרות בחוזקה צמודות זו לזו
הכפיתה הזאת הרמטית וכואבת במיוחד
כל תזוזה לוחצת
התנועות שלי מאוד מוגבלות
אפילו להשחיל את ראשך לחיבוק לא כלכך מצליחה הפעם
אני לא אומרת נואש וממצב כמעט בלתי אפשרי כורכת זרועותיי סביב צווארך לחיבוק
יומיים אחרי כשסימני הקשירה עדיין בולטים לעין
אני חושבת ...ש....החיבוק מתוך הסיטואציה הזאת, המאתגרת ולא טבעית וזמינה הזאת
עוצמתי במיוחד
הסימנים הללו שליוו אותי המחישו לי את נוכחותך לצידי בתוכי מעליי
נוכחתי לדעת שבדיעבד אין לי באמת סיבה מוצדקת להתנגד לזה
שאומנם זה מגביל אותי ומונע ממני תנועה חופשית אבל גם גורם לי להעריך הרבה יותר מגע שבדרך כלל מגיע בקלות.