בדרך לפגוש אותך הרגשתי פרפרים מאיימים לפרוץ את קירות בטני
אולי הרושם של נגיעה בקצה, שעשויה היתה להפיל לתוך מלכודת הפרידה (חלילה וחס)
גרמה לי להעריך הרבה הרבה יותר
פינטזתי לפני כן איך אני אוזרת אומץ לחבק אותך מיד וללא שהות
שאנחנו נכנסים לחדר ומיד מתפשטים בהתנפלות הדדית על הזמן שחלף מאז הפעם האחרונה
פינטזתי שבתוך סט הלבנים שקניתי ולבשתי לכבודך אטמין פתק ...
שום דבר מכל זה לא עשיתי!
כשנכנסתי לרכב מילמלתי שלום שאולי הצלחת לשמוע ואולי לא
קולך הרועם הפתיע אותי
ש-ל-ו- ם צרחת ואותי זה הדהים
אתה! השקט הרגוע המאופק זה שמשדר ש'קול דעת וקור רוח
צ ו ר ח!
זה לא הסתדר לי בראש
לא הרפית מהצעקות עד ששמעת ממני שלום שהניח את דעתך\אוזניך
דרשת שאביט בך ואולי אני טועה ואולי שוב תתעצבן מ"הניתוח הפסיכולוגי" שלי שאתה כלכך לא אוהב
אבל המבט הזה שלך כמה שקשה עד בלתי אפשרי לי לפגוש בו עושה לי נעים ומה שנעים לי הוא את מה שמגלה דרכו
מבט של הערכה וסיפוק וחיוך עיניים
כן כן מוצאת את החיוך הקורץ שניבט מהן..
ועדיין קשה לי זה לא בא לי בטבעיות להביט בך
אתה אוחז לי בסנטר בחוזקה
מושך לי בשיער
ואני בכלל רציתי חיבוק פינטזתי על חיבוק...
שאלת שאלות מביכות ואני רק רוצה להתכופף בכסא הזה לאט לאט ..עד שאעלם לגמרי מטווח ראייתך
אבל...אני גם רוצה להשאר שם..קרובה אליך...עטופה מוגנת..וגם מתמודדת!
התחלת לזמזם שיר..והמתח מתחיל להתפזר
מאוד אוהבת ...
לגלות את הטבעיות שבך בסיטואציה לא טבעית
אני גם אוהבת לראות את כל מה שאתה מסוגל לו ואני לא..
כשנכנסתי לחדר בלי לקבל שום הוראה ספציפית כיצד להמתין לך - הופתעתי
הגעת אחריי ואני הייתי בשירותים ..
שאלת אם יש מישהו בחדר ואני מיהרתי לצאת אליך..
באת אליי מאחור אוחז במן שוט פלסטיק מאולתר והתחלת להצליף בי
נשכבת על המיטה מותיר אותי עומדת מולך בצד השני שלה
ודרשת שאתפשט
גרמת לי לרצות רק דבר אחד - להכנס למיטה הזאת איתך ולהיות קרובה ובמרחק נגיעה
ויקח עוד זמן עד שאמצא את עצמי בתוכה.
חלצתי את נעלייך , נשקתי לכפות רגליך
ליקקתי אצבעותיך (אף פעם לא אהבתי את זה כך שההסתייגות מזה ניכרת בי)
הפשטתי אותך
וכל זה כמובן כשאני מחוץ למיטה מכרכרת סביבך ונענית להוראות
מצצתי לך וגם כשסוף סוף קיבלתי מה שרציתי (הוראה לעלות למיטה)
לא היה לי קל להתנתק מלענג אותך? או שבעצם עינוגך הוא עינוגי ...ומי רוצהלחדול? (-:
דרשת שאשכב במיטה על הבטן , רכבת על מותניי כשישבני מולך והספנקת
זה לא כאב אבל אתה לא מזיז את היד בין 2 פלחי ישבני כדי לחלק את הכאב אלא מתמקד בחלק אחד בלבד
כך שגם אם עוצמת המכה לא חזקה במיוחד , עייפות המקום והחזרה שוב ושוב על המכה באותו מיקום מתחילים להכאיב במיוחד
אני מתחילה לאבד סבלנות ולנסות להתנגד
אתה מסנן בין התנגדותי שאני אוהבת את זה
ואני מכחישה!
הרטיבות הזאת בין ירכיי מהווה ניגוד מוחלט להכחשה
זה מעצבן אותי
וברור שאתה בודק ומגלה אותה היטב.
ירדת מעליי ואני מפשקת כדי לקבל אותך לתוכי
אתה נותן לי אותך \ לא נותן ואני משתגעת מהצורך העצום הזה בך, מהגעגוע שעושה בי שמות
אני מתחננת
מחבקת אותך בחוזקה, נושקת לך ונאחזת בך בכל כוחי
אני יודעת בדיעבד שהתכנון המוקדם שלך היה למנוע את זה ממני כעונש על שבוע שפרקתי בו כל עול
אך בסופו של דבר ולשמחתי התרצית
גמרת בתוכי ונותרת שם עוד זמן רב בדיוק כפי שאוהבת
ניגשתי לשירותים להתפנות וכשחזרתי היית עדיין על המיטה
בודק מיילים בפון
לא רציתי להפריע לך ולכן התיישבתי בצד מתעסקת בצמיד שסביב כף רגלי
כששאלת אותי מה אני עושה הופתעתי
אולי אני מדמיינת...
אולי אני מציירת בצבעים ורודים....
אולי זה מה שאכן הייתי רוצה שתחשוב ותרגיש.. בעצם בטוח
השאלה שלך כמו העניקה לי תשומת לב, ליטפה לי את הנשמה שאולי ...........הרגשת בחסרוני
שרצית אותי קרובה בדקות שעוד נותרו לנו...
התקרבתי אליך, נשכבתי לצידך חיבקתי ושאלתי ספק בצחוק ספק ברצינות אם התגעגעת אליי
ענית לי שלא
לא התרגשתי מתשובתך
מבחינתי זה היה כן
צודקת או לא?זה פחות רלוונטי
לפני 12 שנים. 25 בינואר 2012 בשעה 15:38
